יי... קודם כל תודה! אתם עושים עבודת קודש!!השאלה שלי..איך אני יודעת מה ה' רוצה ממני? כלומר, יש לנו (לפחות לי )הרבה דילמות וקשיים בחיים. איך אני יודעת מה ה' רוצה שאני יעשה? איך אני יודעת אם אני צריכה להילחם כמה שאני יכולה או שאני צריכה להגיד מה שה' עושה זה לטובה? אני אתן דוגמא. לפני כמה שנים הייתי בכיתה ח והלכתי לבדוק אולפנות. ולצערי לא התקבלתי לאולפנה שמאוד רציתי ומאוד התלבטתי מה לעשות? להילחם,להגיש עירעור, להפעיל קשרים וכו או להבין שזה מה שה' רוצה אז זה לטובתי? היום אני מבינה שהאולפנה הזאת ממש לא מתאימה לי וממש אומרת תודה לה' שלא התקבלתי. וזה רק מעצים את השאלה איך אני אמורה להבין מה לעשות? באותו רגע אין לי מושג מה יהיה לי טוב בעתיד ואני ממש לא יודעת מה לעשות?בת 17
.ש.היי... קודם כל תודה! אתם עושים עבודת קודש!!השאלה שלי..איך אני יודעת מה ה' רוצה ממני? כלומר, יש לנו (לפחות לי )הרבה דילמות וקשיים בחיים. איך אני יודעת מה ה' רוצה שאני יעשה? איך אני יודעת אם אני צריכה להילחם כמה שאני יכולה או שאני צריכה להגיד מה שה' עושה זה לטובה? אני אתן דוגמא. לפני כמה שנים הייתי בכיתה ח והלכתי לבדוק אולפנות. ולצערי לא התקבלתי לאולפנה שמאוד רציתי ומאוד התלבטתי מה לעשות? להילחם,להגיש עירעור, להפעיל קשרים וכו או להבין שזה מה שה' רוצה אז זה לטובתי? היום אני מבינה שהאולפנה הזאת ממש לא מתאימה לי וממש אומרת תודה לה' שלא התקבלתי. וזה רק מעצים את השאלה איך אני אמורה להבין מה לעשות? באותו רגע אין לי מושג מה יהיה לי טוב בעתיד ואני ממש לא יודעת מה לעשות?בת 17
לא בקשר עם סבא וסבתא שלי, ההורים של אמא שלי נפטרו בהפרש של חצי שנה בסוף כיתה ב ובאמצע כיתה ג. כשהם היו בחיים התביישתי בהם מאוד. אני זוכרת שסבא שלי היה מלמד אותי מתמטיקה של כיתה ח וסבתא שלי הייתה קצת ממורמרת ואבל מטופחת מאוד. כשהם נפטרו הבטחתי לעצמי שאני לא אחזור על הטעות הזו שוב. והנה כמה אירוני.. אני שוב באותו המצב.. אני יודעת לצערי הרב שכן, יש סיכוי שהם בקיצם אבל אני לא מצליחה לשחרר את המועקה של הקשר איתם. אני לא מצליחה להוריד מהאגו שלי ולדבר איתם. אני יודעת שהם ניצולי שואה, שאני כנכדה הנקמה שלהם בהיטלר, שהם מבוגרים ולא ישארו פה לנצח וגם שהם באיזשהו לופ שמחפש כל הזמן את הכרת התודה, על טיול שהם הטיסו אותי אות בת דודה שלי, על מתנות יום הולדת ועוד.. במקביל, אני מרגישה את הלחץ של המשפחה שלי כלפי 'תהיי נכדה טובה', 'תבלעי את הצפרדע ועוד.. אבל.. לא בא לי פשוט לא בא לי לסמן וי על עוד שחיה איתם פעם בשנה בערך (הפעם האחרונה הייתה בחודש שבט אחרי שהם נתנו לי את מתנת יום ההולדת.. אשמח לעזרה כי אני כבר ככ מבולבלת.. בת כמעט 18
היי, יו"כ וזה וניסיתי לעשות עם עצמי חשבון נפש. ביקשתי סליחה מאנשים שחשבתי שפגעתי בהם אבל במה במישור של בן אדם למקום?ממה אני אמורה לבקש סליחה מהמקום?? אם לא בירכתי ברכת המזון או התפללתי ה' לא צריך את זה. אם עשיתי דברים לא טובים בסופו של דבר אני האדם הקטן ולה זה לא מזיק. ממה אני אמורה לבקש מה' סליחה . בת 14
שלום וברכה, תודה על המיזם האדיר הזה! יש לי חברה טובה כבר כמה שנים, שהקשר שלנו התחיל מהתלהבות כזה אחת על השניה ואז לאט לאט התבסס והתאזן לקשר נורמאלי וכייף. לאחרונה אני מרגישה מדי פעם תחושות של חוסר הדדיות, שרק אותי מעניין הקשר הזה בעיקר, ואני מקריבה יותר בשבילו מאשר שהיא מקריבה. הכוונה למקריבה זה שאם היא תבקש שאדבר איתה ולי לא יהיה ככ נוח אני אעשה יותר מאמץ ממה שהיא תעשה אם זה היה מקרה הפוך.. בנוסף, אני מרגישה שההתנהגות שלי לידה היא לא כמו ההתנהגות שלי תמיד עם אנשים אחרים. אני מסירה אחריות לגמרי לידה, ומלא תכונות אופי חזקות שלי 'נכבות' לידה, לא כי היא דומיננטית מדי, אלא כי אני משליכה את כל האחריות עליה ולא לוקחת אחריות מצד עצמי. פתאום לא ככ אכפת לי מכלום, ואני רק חושבת עליה ותלויה בה כשאני איתה. מדי פעם כשאני מרגישה שהקשר הוא יותר מצידי אז אני מנסה לא לדבר איתה עד שהיא תיזום אבל אז עוצרת את עצמי כי מרגישה שזה משחקי כבוד ואני לא סובלת את זה... רציתי לשאול, האם החברות הזאת לא תקינה? אני מאוד מאוד אוהבת אותה ומרגישה שהיא תורמת לי הרבה. איך אני יכולה להפוך אותי לרגילה ומוצלחת בהתנהגות שלי גם איתה? בת 19.