כל השאלות שנשאלנו #רננה

כבר כמה שנים יש לי תקופות קשות - לפעמים של כמה שבועות ולפעמים של כמה חודשים - שבהן אני מרגישה ממש רע עם עצמי. אני מדוכדכת, אין לי מוטיבציה ואני לא מצליחה ליהנות מדברים. בתקופות האלה אני בוכה הרבה, ואני מחשיבה את עצמי לאדם שכמעט לא בוכה. זה קורה לי מאז כיתה ט' בערך, וכל פעם שנגמרת תקופה כזו אני בטוחה שזה לא יחזור, אבל אז עוד תקופה כזו מתחילה ואני צריכה לעבור הכל מחדש.בגלל הסגר השני, נכנסתי לעוד תקופה כזו - ותקופה קשה יחסית - ולאור זה שהוא כנראה לא הולך להיגמר בקרוב, החלטתי להרים את הכפפה ולבקש מההורים שלי טיפול פסיכולוגי. אבא שלי הסכים, אבל אמא שלי בטוחה שיש לי אשליות שהפסיכולוג יפתור לי את כל הבעיות בחיים, ושבאופן כללי אני צריכה פשוט להתמודד עם זה. אני לא רבה איתה על זה כי היא ממילא לא מבינה אותי. בינתיים רק חברה אחת שלי יודעת על זה, והיא תומכת בי.אז בעצם יש לי כמה שאלות: איך להתמודד עם התקופות האלה? איך למצוא מוטיבציה וליהנות מדברים גם כשקשה לי (זה גם פוגע בלימודים שלי)? ואם הפסיכולוג יאבחן דיכאון, מה אני יכולה לעשות? מפחיד אותי לחשוב שאצטרך להתמודד עם זה כל החיים שלי...תודה רבה!בת, 16.5

יש לי חברה שזה ידוע שאנחנו חברות טובות. גם מבחינתה אני חושבת. מבחינתי, אני מאוד מאוד אוהבת אותה ואכפת לי ממנה מאוד. אני יכולה לחשוב עליה הרבה במהלך היום, לרצות להיות איתה, להתרגש מהודעות ממנה ולקנא אם היא נמצאת עם בנות אחרות. אני מרגישה שזה קשר שונה מכל קשר אחר שלי עם חברה אחרת. היא נמצאת אצלי בעדיפות ראשונה עוד לפני עצמי באיזה שהוא מקום, ואני יכולה לבטל תוכניות ודברים רק בשביל הספק שאולי אני אהיה איתה אז חבל לנסוע עם אנשים אחרים.. וגם אני מאוד קנאית אליה. ומנסה לחקות אותה ולוקחת ממנה ממש מודל. אם היא נמצאת עם חברות אחרות אני ישר שואלת את עצמי אם היא מעדיפה אותן על פני ולמה. ואני תמיד מנסה למצוא חן בעיניה, ולחשב כמה פעמים נפגשנו מתי לא נפגשנו וכו'... אני דווקא עם הרבה כבוד ככה שאני ממש לא יוצאת נודניקית ויש מצב שהיא בכלל לא מודעת לכל מה שאני מרגישה אליה. אני מבינה שזה ממש מוזר, אבל השאלה שלי האם אין כאן משהו שמזכיר קשר זוגי? מאוד נלחיץ אותי לחשוב שאולי בכלל יש לי נטייה לבנות, או הסיבה שאין לי חבר גורמת לי למצוא בה באופן בלתי מודע את המקום הזה.. וגם, איך אני משנה את הקשר מצידי שיהיה נורמאלי?

ש. היי אני השנה התחלתי ללמוד בתיכון והגעתי מהיסודי עם חברה הכי טובה שלי ועם עוד מישהי שהיא חברה די טובה שלי ומהרג. ע שהתחילה השנה הם התחילו להיות חברות ממש טובות והן די שכחו מימני אפשר לומר והתחברו להרבה בנות ודיברתי עם החברה הכי טובה שלי על זה והיא אמרה שזה ממש לא נכון והיא עדין ממש אוהבת אותי ונהנית איתי. אנחנו עדיין עושות דברים יחד וכל זה אבל היא מתנהגת אלי שונה מאיך שהתנהגה פעם וזה ממש מבאס הייתי שמח לכמה טיפים או עצות נ.ב ממש תודה על מה שאתם עושים זה לא מובן מאליו בכלל!

ש. אני ממש אשמח לתשובה מהירה כמה שיותר אבא שלי הוא מחנך של בנים מהשבט שלי, וכל הזמן הם שולחים בקבוצה תמונות מוזרות שלו, יורדים עליו, כותבים שהוא *, וכו'.. זה ממש פוגע בי, אחרי הכל הוא אבא שלי ואני ממש לא יודעת מה לעשות.. זה ממש לא יעזור אם אני נגיד אכתוב להם שזה פוגע וזה.. הם רק ירדו גם עליי ולא יפסיקו.. אני ממש לא יודעת מה לעשות.. בת 13

ש.השאלה שלי קצת מסובכת אז אני מקווה שנפלתי על מישהו עם סבלנות. בגדול, לפני מאה שנים היהודי היה מצויר בתור אדם כפוף, פחדן וכנוע, כיוון שהוא היה צריך לציית לגוי שאחראי עליו (בגלויות) וגם לאלוהיו. הגויים האמינו שתכונות האופי הכנוע עובר בגנים, וכל מי שיש לו גנים יהודיים הוא סוג של "לוזר". לפני שבעים שנה הוקמה הציונות שהופכת את היהודי לאדם משוחרר, שמח. החלוצים האמינו שתכונות האופי הכנועות הן לא גנים, אלא תוצאה של תרבות. הציונות הייתה בעצם פתרון לשתי הבעיות. היהודי לא יצטרך לפחד עוד מהגויים, כי הוא ריבון בארצו, ולא מאלוהיו, כי כולם נהיו חילוניים. הדת סימנה גלותיות, והחלוצים לא רצו בה. היה מי שהפך ליהודי החדש, פרק כל עול. והיה מי שנשאר "גלותי" (החרדים של ימינו).אני נולדתי לחברה הציונית - דתית, ומשהו לא מסתדר לי. אנחנו ציונים, חופשיים, או דתיים שכל צעד שלהם הוא לפי הוראה מגבוה????נקבה, 16

ש. שלום.. אני מרגישה מגעיל בטירוף. קרה איזה מקרה אצלי בבית ספר לא בשכבה שלי שלא קשור אליי, והפצתי את זה. אני בטוחה שאחרי שהפצתי זה הופך עוד והועברו מלא ביקורות על הילדה שזה קרה לה, וניסיתי להפסיק את זה ורק עשיתי את זה יותר גרוע. אני לא יודעת מה לעשות. איכשהו הרבה יותר חורה לי לשמוע לשון הרע מאשר להגיד, ועכשיו עשיתי את זה בממד הרבה יותר גדול וגרוע והרסתי הכל.. אני באמת משתדלת להקפיד על זה אבל אחרי שעכשיו זה קרה אני לא יודעת מה לעשות.. לכתוב פתאום תפסיקו זה נשמע צבוע ממש כי מה פתאום כשבנות מסתקרנות אני עוצרת הכל? באמת באמת הרגשה מגעילה.. בת 16

ש. הי אני השנה התחלתי ללמוד בתיכון והגעתי מהיסודי עם חברה הכי טובה שלי ועם עוד מישהי שהיא חברה די טובה שלי ומהרגע שהתחילה השנה הם התחילו להיות חברות ממש טובות והן די שכחו מימני אפשר לומר והתחברו להרבה בנות ודיברתי עם החברה הכי טובה שלי על זה והיא אמרה שזה ממש לא נכון והיא עדין ממש אוהבת אותי ונהנת איתי. אנחנו עדין עושות דברים יחד וכל זה אבל היא מתנהגת אלי שונה מאיך שהתנהגה פעם וזה ממש מבאס היתי שמח לכמה טיפים או עצות נ.ב ממש תודה על מה שאתם עושים זה לא מובן מאליו בכלל!

ש. השאלה שלי קצת מסובכת אז אני מקווה שנפלתי על מישהו עם סבלנות. בגדול, לפני מאה שנים היהודי היה מצויר בתור אדם כפוף, פחדן וכנוע, כיוון שהוא היה צריך לציית לגוי שאחראי עליו (בגלויות) וגם לאלוהיו. הגויים האמינו שתכונות האופי הכנוע עובר בגנים, וכל מי שיש לו גנים יהודיים הוא סוג של "לוזר". לפני שבעים שנה הוקמה הציונות שהופכת את היהודי לאדם משוחרר, שמח. החלוצים האמינו שתכונות האופי הכנועות הן לא גנים, אלא תוצאה של תרבות. הציונות הייתה בעצם פתרון לשתי הבעיות. היהודי לא יצטרך לפחד עוד מהגויים, כי הוא ריבון בארצו, ולא מאלוהיו, כי כולם נהיו חילוניים. הדת סימנה גלותיות, והחלוצים לא רצו בה. היה מי שהפך ליהודי החדש, פרק כל עול. והיה מי שנשאר "גלותי" (החרדים של ימינו).אני נולדתי לחברה הציונית - דתית, ומשהו לא מסתדר לי. אנחנו ציונים, חופשיים, או דתיים שכל צעד שלהם הוא לפי הוראה מגבוה????נקבה, 16

קודם כל, תודה על הזמן שמוקדש עבורי ועבור השאלה, מוערך מאוד. לפני כמה זמן יצאתי מזוגיות ארוכה, כשמי שבחר לסיים את הקשר זה לא אני. הקשר עצמו היה בושרי מאוד, ילדותי ולא מספיק בנוי, מה שהוביל להמון מריבות, ויכוחים ופשוט בניה לא נכונה של הקשר ותקשורת לקויה. שנינו התחלנו השנה במקומות חדשים שמאוד בונים אישיותית, אני חשבתי שהדבר ימנף את הקשר ויקדם אותו למקום טוב יותר, אך לצד השני היתה עדיפות לבניה אישית בלי הפרעות חיצוניות. דיברנו עוד מספר פעמים לאחר הפרידה, כשהיה ברור לשנינו שהרגש עדיין קיים, ורמיזות מהצד שלי לחזור ולנסות לבנות קשר טוב יותר, כי לדעתי יש לזוגיות הזאת פוטנציאל. לאחרונה השיח התפתח והיה באמת דיבור וכיוון על לחזור, אפילו בעוד מספר חודשים כשהתהליך האישי יותר יתבסס.עכשיו כשהאופציה עלתה הבנתי שלאו דווקא ברור לי הלחזור.קודם כל, מאוד לא נעים לעבור פרידה חד צדדית, הפגיעה היא עמוקה. לחזור לקשר כזה גורם לאמון להשחק, ול"ענן שחור" לרחף מעלינו. אולי אפילו גם "להוזיל" אותי בקשר, כאילו זה לגיטימי ובסדר לזרוק-ולחזור אלי. בנוסף, הרבה מהקושי של הפרידה יכול לחלוף עם הזמן ובדיעבד להיות לבד דווקא עושה טוב לתהליך שלי.וכמובן יש את הפחד לחזור לקשר רדוד כפי שהיה לפני, ולא להצליח להתקדם ולהביא אותו לרמה אחרת.. מצד שני, האהבה קיימת ללא ספק, ויש הרבה אמון שהקשר כן יכול להגיע רחוק ואם נהיה יותר בוגרים נוכל לבנות בית נהדר. יש פחד גדול לוותר על משהו שהרגיש טוב, אמיתי ועוצמתי, למרות הקשיים שהיו.סליחה על האורך, הרבה היה כדי לעשות לעצמי סדר בראש, ובעיקר להבהיר את הקושי המטורף שיש לי כעת. מקווה שהצלחתי להעביר את המצב שלי כמו שצריך, ואשמח לתשובה כנה, שאולי תעזור לעשות סדר בראש ובלב.כמעט 20

אני בשמינית ובכל פעם שאני חושבת על השירות שנה הבאה, מצד אחד אני מרגישה שמחה והתרגשות על שאני הולכת להיות עצמאית סוף סוף ולעשות משהו משמעותי בחיים שלי, לא לשבת ולחכות שיעשו בשבילי:) מצד שני יש בי כל הזמן את הפחד הזה שכשיגיע הרגע אני פתאום אבין שאני בכלל קטנה מדי, לא התבגרתי מספיק ואני לא מוכנה לצאת לחיים... מפחיד אותי לחשוב שברגע שאני יוצאת, זהו, אין דרך חזרה ואם אני גדולה אז עד הסוף... מה אפשר לעשות כדי להכין את עצמי מבחינה נפשית ומעשית לחיים?

השאלה שלי קצת מסובכת אז אני מקווה שנפלתי על מישהו עם סבלנות. בגדול, לפני מאה שנים היהודי היה מצויר בתור אדם כפוף, פחדן וכנוע, כיוון שהוא היה צריך לציית לגוי שאחראי עליו (בגלויות) וגם לאלוהיו. הגויים האמינו שתכונות האופי הכנוע עובר בגנים, וכל מי שיש לו גנים יהודיים הוא סוג של "לוזר". לפני שבעים שנה הוקמה הציונות שהופכת את היהודי לאדם משוחרר, שמח. החלוצים האמינו שתכונות האופי הכנועות הן לא גנים, אלא תוצאה של תרבות. הציונות הייתה בעצם פתרון לשתי הבעיות. היהודי לא יצטרך לפחד עוד מהגויים, כי הוא ריבון בארצו, ולא מאלוהיו, כי כולם נהיו חילוניים. הדת סימנה גלותיות, והחלוצים לא רצו בה. היה מי שהפך ליהודי החדש, פרק כל עול. והיה מי שנשאר "גלותי" (החרדים של ימינו). אני נולדתי לחברה הציונית - דתית, ומשהו לא מסתדר לי. אנחנו ציונים, חופשיים, או דתיים שכל צעד שלהם הוא לפי הוראה מגבוה???? נקבה, 16

מה עושים עם חברות מעיקה עם חברה? חברות שמרגישה כאילו מחייבים אותי להיות חלק ממנה, משהו שאני לא בטוחה שאני רוצה. חברות כזאת שכשהיא שולחת הודעה אני מגלגלת עיניים ואין לי כוחות אליה. לפעמים זה גם טובב וכיף ממש אבל לפעמים זה פשוט רק מעיק מה עושים? תוודה רבה על המקום לכתווב!!!