היי, תודה על הפרוייקט היפה הזה!אני כבר הרבה מאודד זמן מנסה להתמיד בלימוד יומי, לפחות משהו קצר כל יום, ואני פשוט לא מצליחה!! זה ממש מבאס:(ניסיתי ללמוד בזמן קבוע אחרי שחרית אבל אני לא מספיקה כי ישר מתחילים לימודים בזום(ולהתפלל מוקדם יותר זה לא רלוונטי כרגע עבורי), ניסיתי להחליף את מה שאני לומדת וגם לא הלךיש לכם עצה מה אפשר לעשות? זה חשוב לי מאוד ומתסכל שאני לא עומדת בזה.. ואם יש לכם רעיונות מה אפשר ללמוד אני גם אשמח..
ש.מרגיש לי שאני וחבר שלי צריכים להתחיל לשמור נגיעה, אחרי שלא שמרנו בכלל.. מאז שאנחנו ביחדאפשרי בעינכם להתחיל?תודה 🙏🏻😍בת 18.
זו תהיה שאלה קצת מוזרה אבל זה המקום היחיד שאפשר לשאול אז ממש ממש תודה לכם!! שמעתי בזמן האחרון על כמה זוגות מאורסים שביטלו , ושאלתי את עצמי מה כבר יכול לקרות ברמה של לבטל חתונה.זוג לא מחליט סתם ככה להתארס.. מחליטים את זה מתוך הבנה של התאמה ואהבה אמיתית אז איך זה קורה שמבטלים ככ בקלות?
אבא שלי חולה בטרשת נפוצה ולצערי הרב המחלה התדרדרה והוא על כיסא גלגלים כבר דיי הרבה זמן... אני והוא לא כל כך מסתדרים, ואני חושבת שחלק מזה זה בגלל שאני מאשימה אותו על כך שכ"כ הרבה דברים נבצרים מאיתנו בגלל המחלה, וגם בגלל שאני חושבת שהוא לא מאמין בעצמו מספיק, ועוד כמה מורכבויות למיניהן. אני יודעת שזה לא רק זה אלא זה גם בגלל כל מיני דברים אחרים שהוא מעצבן אותי והוא גם יודע איך😤. וזה ממש מתסכל אותי שאנחנו לא מסתדרים ושקשה לי איתו, ועם כל מה שהוא אומר... הבעיה היא שגם אני וגם הוא לא נוקטים צעדים להתקרב אחד לשני, ולפתור את הסכסוך הזה. אני לא יודעת מה לעשות כי קשה לי להגיד את כל מה שאני חושבת ומפריע לי כי בכל זאת הוא אבא שלי, ועדיין צריך לכבד אותו. אשמח לעצות מה לעשות בנושא😊. תודה רבה רבה❤️.
היי. יש לי חברות עוד מהאולפנה שזוכרות אותי בצורה מסוימת שממש לא משקפת את מי שהייתי אז (לא מרצוני אלא מכורח המציאות שלא קיבלו אותי כמו שאני וגם כי עברתי דברים) ואת מי שאני היום.(מקום יותר שלם ב"ה) לא יודעת מה לעשות... לנצח נגזר עלי לחיות ככה? עם הזיכרונות והיחס שלהן? זה לא מרפה ממני. היה בי כ"כ הרבה אור שרצה לצאת באולפנה ופשוט לא מצא את הדרך. גם הרגשתי שלא תפסו וקלטו אותי כמו שאני באמת. וזה כ"כ מתסכל ומייאש. אני יודעת כמה אני חברותית וכמה יש בי. הן בחרו לראות את זה במשקפיים שלהן. לא יודעת מה לעשות. מפחדת על העתיד. תמיד יהיה איזה קשר אליהן ואני לא יכולה להתכחש. סוף שמינית זה חלק מהחיים שאחרי זה. מה שעוד מציק לי זה היחס המתנשא אלי. והיחס המרחם. זה נשמע נורא. ומרחיק. אבל עמוק בלב אני יודעת שזה היחס ואני מרגישה. אי אפשר להסתיר. בא לי לצעוק עליהן ולהעליב אותן בחזרה שהן מסכנות ואני לא פחות שווה מהן. (אני בוכה תוך כדי כתיבה) למה מישהו בעולם הזה מחליט שהוא שווה יותר ממישהו אחר? אני מפחדת מהן. אבודה פשוט. ואין לי עם מי להתייעץ.
ש. היי:) ב''ה אני גדלתי כל החיים בבית דתי אבל חברה ממש טובה שלי לא. והיא לא שומרת שבת וזה ממש קשה לי. לא בקטע חברי, אני אוהבת אותה מאוד אבל בקטע של אורח חיים.מה אני יכולה לעשות?(בת 17)
ש. שנת שירות בפתח.. מתלבטת בין ריכוז נוער לבין הדרכה באולפנה. (אי אפשר לשלב את שניהם) אפשר ששתי בנות יענו? אחת שעשתה ריכוז נוער (מה שילבת בתקן בוקר שלך?) ואחת שעשתה באולפנה. שיספרו על החוויה שלהן...
ש.אהלן (: זאת שאלה די פרקטית, מעשית.. אבל מקווה שתהיה לכם תשובה עליה. תודה גדולה בכלל על המקום לשאול! אז.. בשגרה(שעכשיו חזרנו אילה) אני כמעט כל היום לא בבית. תמיד חוזרת ממש מאוחר מהאולפנה ולפעמים גם יש לי עוד כל מיני דברים לעשות. ככה שיוצא שאין לידי כל היום מקור אוכל זמין, ואם אני לא לוקחת איתי בבוקר המון אוכל(ואין זמן מוקדם בבוקר להתחיל להכין) יוצא שאני ממש לא אוכלת מסודר, מדלגת על ארוחות וכאלה.. אני יודעת שזה לא בריא ואשמח אם יש לכם טיפים מעשיים בשבילי. מקווה שזה המקום לשאלה. תודה!
אני כל הזמן מתחשבנת.על כסף, על זמן, על מאמץ..מרדף שנמאס לי ממנו!!!אשמח לטיפים ולעצות (מעשיות😉)
אני רוצה חדר לבד. כרגע אחותי איתי בחדר ואני לא סובלת אתזה זה מעצבן וכל הזמן ויכוחים על דברים והתעצבניות. יש לנו עוד חדרים רקים שיכולים לשמש, אבל ההורים לא מרשים מה לעשות?
שלום :) לפני הכל- תודה!! אני מחפשת שירות לשנה הבאה והתקבלתי ב"ה ביחד עם חברה למקום שהכי רציתי... היא סוגרת שם ואני ממש ממש מתלבטת אם ללכת איתה כי חושבת שיהיה לי יותר טוב ללכת לבד ולפתוח סוג של דף חדש ומצד שני אני לא יודעת עד כמה לקחת את זה כשיקול בבחירת שירות ואולי לוותר על מקום שהכי רציתי בגלל זה.. (התקן זה הדרכה באולפנית וגרעין)
קודם כל תודה רבה על הפרוייקט ותודה לכל המשיבים אין כמוכם!!! לשאלתי, עשיתי את כל ההשתדלות שלי לא להידבק בקורונה, שמרתי מרחק שמתי מסיכות שטפתי ידיים הכל!! ונדבקתי. יש לי הרבה מהתסמינים אבל הדבר שהכי שבר אותי זה שאני לא יכולה להריח ולטעום. אין לי חשק לאכול כי מה הטעם אם אין טעם.. אני יודעת שזה מהקב"ה ושיש סיבה ושזה אמור לקרב אותי יותר אבל זה קשה, כל כך! מקווה שהבנתם את השאלה/ בעיה... תודה!