היי מה קורה? התחלתי לקרוא ספר חדש שמדבר על "הדתיות הפמניסטיות החדשות" ועל איך הפמיניזם משתלב בחיים שלהן..והאמת, התבלבלתי בטירוףזה כאילו מצד אחד הן דתיות אבל לפני זה הן פמיניסטיות.ואז פתאום שאלתי את עצמי למה בעצם זה כל כך מפחיד אנשים שיש נשים חזקות היום שיודעות לדרוש מה שהן רוצות, לעלות לקרוא בתורה (מול נשים), לא לפחד לדבר מול קהל, להפסיק להתנצל על זה שהן "לא צנועות"(מבחינת לבוש, התנהגות וכו) ופשוט השאלה שלי היא איך נכון לשלב את זה עם הדת האמיתית שלנו? לא הרפורמית ששם לקחו אתזה לקיצון הזוי.
אני מרגישה שאני לא מצליחה להיפתח לחברות שלי. קשה לי לשתף אותן בדברים שעוברים עלי, וגם לשמוע מהן מה עובר עליהן (הן לא משתפות אותי גם). כאילו מן דיסטנס כזה. זה קשה לי לשבת איתן לשיחה, להיות לגמרי כנה איתן. קשה לי עם זה רצח.. אין לי באמת מישהו לשתף אותו, ובעצם אני שומרת דברים לעצמי, וגם, מאוד אכפת לי מהן, וקשה לי שאני לא יכולה באמת להיות שם בשבילן... משהו שאני יכולה לעשות?
נכנסתי לשבט שאני בכלל לא רוצה, לא יודע מה לעשות כי כאילו אני בכלל לא מתאים לגיל הזה ובכל זאת איכשהו נמצא שם. וכבר שאלתי את המדריכים ולא ככ היה להם תשובה לענות לי אז אני חושב שסתם הכניסו אותי לשם בלי סיבה ואין לי מושג איך אני נכנס אל שבט שלא מתאים לי בכלל ולא יודע איך מוציאים מזה את הטוב
היי דבר ראשון תודה על מה שאתן/ם עושים ממש מוערך!💗 כבר שלחתי כמה שאלות ובאמת זה עזר ונתן לי כיוון. השאלה שלי הפעם זה איך להרגיש את יום הזיכרון ויום השואה? אני רואה כל מיני סרטים שקשורים כדי לסמן לעצמי שהרגשתי את היום הזה ונתתי לו מקום אבל זה לא נראה לי נכון (רק לראות סרטים)🤷🏼♀️
אהלן:) תודה על המיזם!איך מתייחסים לבנות עם קשיים חברתיים בשכבה? בנות שבאמת אין לי שום עניין להיות חברה שלהן (וב"ה לי יש את המקום שלי והחברות שלי) ובכל זאת מהמצפון פשוט לא נעים לי מהן. זה בנות שבמשך ימים שלמים יכול לצאת מצב שלא ידברו איתן ובאמת זה קשה לדבר איתן זה דורש ממך.. איך אפשר להצליח לתת להן יחס באמת, מהלב?
ש. אז נולדתי לבן זקונים בבית, ועם "התינוק" הקטן שבבית, מגיעים כל הפינוקים. היום אני כבר גדול ועדיין מפנקים אותי, התחלתי לקחת על עצמי לפני שנה קצת יותר אחריות למעשים, לחיסכון בכסף ועוד. אבל מזה שכל פעם שאני מבקש משהו ואני מקבל.. אני כבר לא מצליח להעריך את המתנות, את הכסף, את האהבה מההורים. מרגיש שזה בא מהם רק בשביל שאני אוהב אותם בגלל שהם מפנקים אותי, כמו ילד קטן. לא רוצה שיישאר ככה, מה אפשר לעשות?
יש לי ב"ה חברות וחברות טובות, הן אוהבות את האופי שלי וכיף להן בחברתי. אין לי בעיה של ביטחון עצמי או משהו בגלל לחץ חברתי. הבעיה שלי היא שאני לא אוהבת את האופי שלי, לא אחרים. זה לגיטימי? כאילו אני ממש מנסה לשנות את עצמי כי אני לא אוהבת את הדרך שלי (לא שהיא רעה פשוט אני לא אוהבת..)אני מנסה להיות אדם יותר רגוע, עניו, לא מלאה רעש ואנרגיה כמו שאני עכשיו.. אבל תמיד כשאני לא שמה לב להתנהגות שלי, שאני נהנית או משהו, אני חוזרת להיות אותה אחת, מי שאני. השינוי שאני רוצה לעשות נקרא שאני הופכת להיות מי שאני לא? אני יכולה להשתנות או שאני צריכה להישאר כמו שאני? מה אפשר לעשות עם זה?
ש. שלום! תודה על כל העשייה הברוכה לעם ישראל, מדהים כמה אפשר ללמוד מכם, ומשאלות של נוער בכלל. אשמח לשאול, איך מכירים בציבור שלנו, הציוני דתי? (הכוונה לפגישות לצורך חתונה והקמת בית בע״ה) תודה!
ש. יש לי חברות שלדוגמא יש להן הרבה אחים אז כולם מעסיקים אחד את השני ולא משעמם להם אף פעם ועוד חברות שנוסעות כל הזמן לשבתות כיפיות עם המשפחה שלהן ואני משועממת בבית או סתם חברות שהולכות לפעילויות נחמדות מהתנועת נוער שלהן שאני לא נמצאת בה ואני פשוט כל הזמן מרגישה קנאה לא משנה מה הן עושות אני מקנאה וחושבת שהלוואי ולי היה ככה איך אני יכולה להפסיק לקנא את הקנאה הזאת שהיא אפילו לא על מידה טובה שיש להן אלא על דברים שיטחיים איך אפשר לעבוד על המידה הזאת?
אני מחובר מאוד לדור הקמת המדינה גם מצד קריאת ההסתוריה שלו וגם מצד שמיעת השירים של אותו הדור ומחובר מאוד לערכיו ומורשתו ואני מרגיש שאם הייתי נולד בדור הזה הייתי באמת מסוגל לממש את היכולות שלי ואת השאיפות העליונות של החיים שלי. לעומת הדור שלי שבו אני מרגיש מעט כמו ציפור בודדה.מה ה' יתברך רוצה ממני? למה נולדתי דווקא בדור הזה? למה לא זכיתי להכיר את ענקי הרוח של דור הקמת המדינה ולקבל מהם את כל הטוב והאידיאלים הגבוהים שהם הביאו לעולם? למה בימינו שכחנו את האמת הגדולה שלהם?
ש. שלום! תודה על כל העשייה הברוכה לעם ישראל, מדהים כמה אפשר ללמוד מכם, ומשאלות של נוער בכלל. אשמח לשאול, איך מכירים בציבור שלנו, הציוני דתי? (הכוונה לפגישות לצורך חתונה והקמת בית בע״ה) תודה!
ש. איך אני יכולה לא לקנא?יש לי חברות שלדוגמא יש להן הרבה אחים אז כולם מעסיקים אחד את השני ולא משעמם להם אף פעם ועוד חברות שנוסעות כל הזמן לשבתות כיפיות עם המשפחה שלהן ואני משועממת בבית או סתם חברות שהולכות לפעילויות נחמדות מהתנועת נוער שלהן שאני לא נמצאת בה ואני פשוט כל הזמן מרגישה קנאה לא משנה מה הן עושות אני מקנאה וחושבת שהלוואי ולי היה ככה איך אני יכולה להפסיק לקנא את הקנאה הזאת שהיא אפילו לא על מידה טובה שיש להן אלא על דברים שיטחיים איך אפשר לעבוד על המידה הזאת?