ש.הי,יום השואה ויום הזיכרון מתקרבים, ובכל שנה בתקופה הזו יש לי הרגשה נוראית. אני לא יודעת איך להתמודד עם ימי זיכרון - לפני כמה שנים הייתי צריכה להקריא קטע בטקס של יום הזיכרון, נכנסתי לזה ממש עמוק והייתי באבל במשך שבועיים. אני מבינה שזה חשוב לזכור את השואה וחללי צהל, אבל אצלי הימים האלה מתבטאים בעיקר בצורת טראומה, ואני לא יכולה להימנע מזה. מה לעשות? תודה!
ש.מה יהיה אחרי שהמשיח יבוא?יצא לי לחשוב, שתמיד אנחנו מחכים לגאולה, כשהמשיח יבוא הכל יהיה טוב וזה המקדש השלישי והאחרון. אבל יעברו 100-200 שנה או יותר, ומה אז? נחטא שוב? יהיה מקדש חדש? ואיך נחיה עם המקדש והטלפונים ביחד?.. תודה מראש;)
ש.הי תודה רבה לכם!!אז השאלה שלי היא קשורה לפסח אבל רלוונטית בשבילי בכללי. מרגיש לי קצת שכל הקטע של הקטניות די מחלק אותנו. סתם לדוגמא רצינו לקבוע משהו בשבט וחלק מהבנות אמרו שלא יאכלו כי יש בנות שאוכלות קיטניות ולהן זה לא כשר. אני אישית לא אוכלת קטניות אבל לבנות שכן אוכלות נראלי שבאותו הרגע זה גרם להרגיש כאילו יש בעיה עם האוכל שלהן. לא יודעת כי זה כאילו הן לא מקפידות. נכון שזה מנהגים אבל בכל זאת הרגיש לי פער מאוד גדול בין כולן. זה קצת עצבן אותי כאילו שעשו מזה כזה סיפור. מקווה שתבינו אותי. תודה !!!
ש. אהלן:) תודה רבה על המקום לשאול! מקווה שלא יצא ארוך מדי🙈באורות התשובה של הרב קוק הוא מדבר על שתי סוגים של תשובה, תשובה הדרגתית ותשובה פתאומית. הוא אומר שהתשובה הפתאומית היא עליונה יותר.. אבל אני לא מבינה איך אפשר להגיד שזה עליון יותר אם שתי הדרכים מובילים לאותו דבר - תשובה. ואיך אפשר להגיע לרמת העליונות הזאת? הרי האדם הפשוט לא בדיוק יכול לשלוט במחשבות שלו ובאיך שהוא מרגיש.זה אומר שאני פחות מאדם אחר רק אם לא נכנס בי איזה רוח של תשובה? מה פחות טוב בלעשות תשובה בהדרגתיות? מקווה שיצא מובן.. תודה רבה!
ש. יש לי בעיה שמורכבת משני גורמים ואשמח לעצות על כל אחד מהדברים.. הנה אני מפרטת: אז הדבר הראשון הוא אחי הנסיך. הוא קטן ממני בשנה וחצי ויש לנו קשר ממש טוב אחד עם השני. הוא אחד הבחורים הכי אידיאליסטים ופעילים מבחינה חברתית, התנדבותית וסביבתית שאני מכירה וכל זה רק כשהוא בכיתה ט'. אני ממש ממש אוהבת אותו ולכן זה גם כל כך מפריע לי . הוא ממש מדבר מגעיל הרבה פעמים. אל אחים שלי, בנתינת 'תארי חיבה' מאוד אוהבים, בתיאור מצבים מעצבנים, כשהוא נסער, וגם סתם ככה, הוא מדבר קצת בגסות וברדידות ומילים שלא מתאימות לו (במיוחד שהרמה הדתית שלו גם גבוהה וזה לא מתאים ליהודי ירא שמיים לדבר ככה). הוא פשוט מלכלך הרבה על כל מיני מצבים ואנשים. אני חושבת גם שזה פחות קטע של לעשות דאווינים יותר מדי כי זה קורה בבית ולא בחוץ (אני כמעט בטוחה). עכשיו, אני יודעת שזו בעיה שלו, אבל לי זה ממש מפריע. בגלל שאני כל כך אוהבת ומעריכה אותו ובאמת חושבת שזה לא מתאים לו. הקטע הוא שאני לא יודעת אם לפתוח את זה אתו, וגם אם כן אז איך ומה לומר, כדי לא להרגיש שוטרת (אני בכורה אז לפעמים זה יוצא שאני בעמדה הזו והוא שונא את זה), וגם לא לפגוע בו ושייסגר בתוך עצמו. ממש מפריע לי כל הקטע הזה, וגם איך שהוא מדבר אל ההורים שלי.. גם עם אותו לקסיקון הרבה פעמים. ההורים שלי קצת מיואשים בקטע הזה, והם לא יודעים כבר מה לעשות חוץ מלחכות שהוא יתבגר עוד קצת ויתפוס את עצמו, אבל מה לעשות שזה פשוט גורם לי רע לראות ולשמוע את זה?! אשמח לעצות:) הדבר השני הוא שבגלל שהוא הילד השני במשפחה, בכור הבנים, וברוך ה' יש לי עוד אחים בבית, אז הם כמו כל הילדים בעולם- מחקים את האחים הגדולים שלהם, וכך יוצא שאח שלי בן 8.5 מדבר במילים שממש לא מתאימות. לו, למצב, לבית שלנו ולרוח של הבית בכללי. זה פשוט גורם לאווירה עכורה כזאת, שבלי בעיה, בקלות, והמון המון פעמים פשוט מחולקים בבית כל מיני 'תארי אהבה' לילדים כשהם מתעצבנים אחד על השני, כשהם מפסידים במשחק, כל מיני סיטואציות שהם פשוט מחקים את אח שלהם הגדול, שמדבר איך שבא לו. זה ממש מפריע לי במיוחד בגלל שאחד הדברים שהכי חשובים לי ושאני הכי משתדלת לשמור עליהם זה שפה נקייה. בלי קללות ובלי גסויות ובלי OMG ודברים כאלה בכלל. פשוט מעכיר לי את המצב רוח כל פעם שאני שומעת את הדיבורים האלה שלהם וזה פשוט משגע אותי והורס אותי מבפנים. תודה רבה לכם!
ש. אני אתחיל בתודה ענקיתתת, אתם עוזרים כלכך הרבה ואני בטוחה שלעוד הרבה אנשים. טוב אממ זה שאלה טיפה מוזרה אבל היא מעניינת אותי ואפילו טיפה מפחידה אותי... מה יש בחיים שאחרי? באמת יש גן עדן וגיהנום? הנשמה שלנו פשוט נשארת למעלה? עד מתי? אם יש גלגול נשמות אז אחרי המוות אני פשוט יעלם ולא ירגיש כלום? אנשים שמתים מסתכלים עלינו מלמעלה (זה נשמע מוזר אבל ככה אני מדמיינת את זה- אחרי שבן אדם נפטר הנשמה שלו עולה למעלה ורואה הכל משם)? אומרים שאדם נפטר עדיין לפעמים מרגישים את הנשמה שלו... זה כמו רוח רפאים? אני יודעת שזה נושא מורכב אבל אשמח אם תענו לי
יש לי שאלה מאוד חשובה קצרה ולעניין..איך אתם מציעים לי שאני יהיה ילדה אהובה על השכבה ממש? שאנשים ירצו בקרבתי?
ש. היי :) קודם כל תודה על מה שאתם עושים, כל פעם מתפעלת מחדש מהחיבור של עומק ופשטות בתשובות היפות שלכם. השאלה שלי- הרבה פעמים אני מרגישה לצערי שההלכה קצת מגזימה :/ כל הפרטים הקטנים שצריך להקפיד עליהם תמיד, לפעמים פשוט מוציאים את החשק לעשות את המצוות בטוב. עכשיו אני ממש מרגישה את זה בהכנות לפסח. בני ישראל לא הספיקו להכין לחם, אז אנחנו שורפים או מוכרים את כל האוכל שיש לנו בבית?! או נגיד שאסור לאכול לפני הקידוש בשבת.. הגיוני שאסור יהיה לאכול ארוחה, אבל לשתות משהו עם איזו עוגיה? אמא שלי מיד מזכירה לי שאסור וזה פשוט מוזר לי. אשמח לעזרתכם אולי בשינוי הגישה שלי כלפי זה, רוצה לקיים בשמחה גם את הפרטים הקטנים שלא מובנים לי :)
ש. שלום :)! התלבטתי אם לשלוח, אבל אני נמצאת בקבוצות כבר כמה זמן ואני רואה שאתם עונים בענייניות וברצינות, אז אנסה גם. אני בת 17 וחצי. גרה באזור תל אביב. לפני שנה התחלתי תהליך של חזרה בתשובה. אני באה ממשפחה חילונית, יהדות זה במקסימום חגים מסוימים וצום כיפור.. שנה שעברה, עשינו סדר לבד, וראיתי על החכמים שגרו בבני ברק. בכללי - היה לי יותר זמן.. טוב, ממש לקרוא את ההגדרה. בכל מקרה, פתאום קלטתי ש-אני גרה, באלפיים שנה הפרש - כמה קילומטרים מאותה עיר. ואנשים גרו שם . ולמדו תורה. היו רומאים, היו גזרות. נלחמו בהם. לימוד תורה, הוא החירות של פסח. משנה - גמרא - משנה תורה - שולחן ערוך - משנה ברורה - 2000 שנה של עולם יהודי מפואר! כמה דקות אחרי הסדר, נכנסתי לאינטרנט, והתחלתי לחקור. גיליתי עולם. פסח נהיה בשבילי הרבה יותר משמעותי כשקראתי מה זה הסדר. בכל מקרה, סליחה על החפירה. מאז התחלתי ללמוד יותר, הלכתי לספרייה, קראתי ספרים, מדי פעם הלכתי לבית כנסת, וניסיתי לעקוב. ההורים פחות קיבלו את זה טוב. הם יודעים שהצעד הבא שלי יהיה גם הפרדה בכיורים, וכמה פעמים לא באתי לים בגלל בעיות צניעות. גם לרוב האירועים בבית ספר הפחות צנועים לא הלכתי.. פאדיחות רצח. כמעט ואין לי חברות. אבל לאחרונה עלה בי פחד ממש גדול.. אין פה דתיים כמעט, איך אמצא חתן ירא שמיים? מי ירצה אותי? מי ירצה את המשפחה החילונית שלי? את הבעיות כשרות, העובדה שאין פה כמעט בתי כנסת? אותי, פרקטית אני לא מבינה כלום?
ש.שלום! יש לי קטע, כשאני מובכת או בלחץ מול אנשים אני נהיית אדומה. לא מסמיקה- אדומה ברמה של אדום... יכולים אולי לעזור, טיפים איך להימנע מזה ? אולי לחזק את הביטחון העצמי או משו
ש.זה ידוע כשאדם נולד הוא חצי ושהוא מתחתן הוא הופך להיות שלם ולכל אחד יש את הנפש התאומה שלו.. אז אנשים שמתים לפני שהתחתנו מי שהיתה אמורה להיות הנפש התאומה שלהם לא תתחתן גם? או שהם בכלל נולדים בלי התאמה לנפש אחרת?
ש. אני שנה לפני הדרכה, לומדת באולפנה עם פנימיה מלאה, ובגלל זה אני לא חושבת שאני אוכל לשלב גם בין הדרכה וגם בין מדא.מצד אחד, מאוד חשוב לי לעבור קורס מדא כדי לדעת בכללי לחיים דברים בסיסיים, למקרה שאני אקלע לאיזושהו אירוע.מצד שני, יש לי קצת בעיה עם אחריות, ואני לא יודעת אם אני באמת אוכל לקחת את האחריות הזאת עליי ולהתנדב.וחוץ מזה, מאוד חשוב לי להיות מדריכה, אני חושבת שאני אוכל לתרום הרבה לבנ"ע.יש לכם רעיון איך לעשות את ההתלבטות קלה יותר?תודה מראש🙏