ש. היי ותודה:) אני ישנה מספר שעות די סבבה בלילה, משתדלת לא ללכת לישון/לקום מאוחר מידי, ועדיין יש לי מצפון בכל פעם שאני קמה מאוחר מהרגיל או ישנה שנצ. אני אומרת לעצמי שנורמלי בגיל הזה להיות עייפים כל הזמן ולישון הרבה, ושזה בריא, אבל בעצם מה עדיף? לזרום עם העייפות ולתת לגוף לנוח כמה שהוא צריך, או לנסות לאתגר את עצמי לישון קצת פחות ולקום מוקדם יותר בבקרים?
שלום רב. קודם כל תודה רבה רבה רבה על כל הפרויקט המדהים הזה שאתם עושים! זה לא מובן מאליו... עכשיו ככה, מאז שאני זוכר את עצמי לא הייתי בנאדם גס כלומר תמיד ידעו שהוא (כאילו אני) לא גס ואי אפשר לשתף אותי בדברים גסים אבל לפני משהו כמו שנה וחצי התחלתי לדבר גס ואף לצערי 😭😭😭 לדבר לפעמים באופן מיני על בנות מול חברים שלי... זה מרגיש לא מכבד ומגעיל לפעמים אבל זה נורא כיף באותו הרגע... מה לעשות??
ש. טוב אז לבנים שבינכם(;שלום שלום!לא מזמן הייתה שאלה הפוכה. בתור בת די מסקרן אותי הצד השני. הייתם רוצים שיתחילו אתכם? מעדיפים לעשות את הצעד בעצמכם? אם נניח לבחורה יש מספיק אומץ כדי להתחיל, מה הדרך הנכונה לעשות את זה? הודעה ישירה/עקיפה/גורם שלישי?נניח שלא הייתם מעוניינים, הייתם עונים להודעה? מתעלמים? בתודה, מישהי שהתלבטה אם לעשות צעד 🕺🙃
איך אפשר להיות בטוחה שזה זה? שאין אחד אחר שיותר מתאים לי?
ש. אני מתלבטת אם להיות מדריכה. מצד אחד אומרים לי שמתאים לי ואני חושבת שיש לי המון לתת, ומצד שני אני מפחדת מהאחריות שזה מביא איתו ומכל מיני דברים שאצטרך לוותר עליהם, כגון השקעה בלימודים..אבל יותר מזה-אני מפחדת מהבחינה הדתית. כי יש הרבה הדרדרות בסניף... לכן אני גם מתלבטת לגבי הדרכת חוץ אבל ההורים שלי קצת דואגים ולא ככ מסכימים..מה אתם אומרים?תודה, צדיקים!😉
ש. מאז הקורונה אני מרגישה שהגעתי למקומות לא טובים הייתי פעם דוסית חמודה היום פותחת את היום בצהרים (אם הצלחתי לקום) ומסיימת לפנות בוקר אחרי לילה מלא באלכוהול, כבר שנה שאני לא לומדת ואני רשומה בעיקרון לאולפנא ממש דוסית ועם שם טוב שבנות נלחמות להיכנס אלייה, התחברתי לאנשים שאני אוהבת אבל לא משפיעים עלי לטובה, איבדתי את העקרונות שלי חוץ משמירת נגיעה אין לי שום גבולות... מבלה כל היום בזולות, ההורים שלי פשוט מסכנים לא יודעים איך לאכול אותי למרות שהקשר שלנו עכשיו ממש התחזק. מה עושים כדי לחזור לעצמי??
הי. גיליתי לאחרונה שאנחנו בחובות. את אמא שלי פיטרו לפני שנה בערך והיא לא מצאה עבודה חדשה, ולאבא שלי ב''ה יש שתי עבודות אבל כנראה שזה לא מספיק.. אני אשמח לעזרה.. מה אני בתור ילדה יכולה לעזור חוץ מכמובן לחסוך? ואם יש לי הכנסה קטנה איך אני יכולה לגרום להורים שלי לקבל את הכסף ממני?
ש. וואו! תודה רבה לכם!!! למה כל פעם שאנחנו עושים משהו רע אנחנו כאילו מאשימים את היצר הרע. שאנחנו עושים משהו רע אומרים שזה לא באמת אנחנו, שזה רק יצר הרע. הרי יצר הרע הוא לא משהו נפרד ממנו, זה לא שאנחנו 2 אנשים שאחד מהם הוא יצר הרע... ועוד, שאנחנו עושים מעשה טוב לא אומרים ''זה לא אתה, זה רק היצר הטוב שלך'', אז למה מחלקים אותנו מהיצר הרע אבל לא מהיצר הטוב? תודה רבה!
ש. היי, השאלה שלי היא כזאת,מאז שהתחילה הקורונה החיים של כולנו השתנו, וגם שלי.עיקר הבעיות שלי הן בעיות עם חברות וזה משפיע גם על כל השאר.הייתה לי חברה טובה מאוד מהגן. היא תמיד דאגה לי ועזרה לי והייתה בן אדם מבין ותמיד הייתה שם בשבילי.אבל הרגשתי כל הזמן שהיא לא סומכת עליי, ואני כל הזמן סיפרתי לה דברים והיא כמעט ולא.אני לא כעסתי עלייה או משהו פשוט ביאס אותי שמצד אחד היא כל כך אוהבת אותי ודואגת לי ומצד שני לא סומכת עליי.לא רציתי לבוא ולדבר איתה כי פחדתי לאבד אותה, היא הייתה הבן אדם הכי קרוב אליי..במקביל לכמה שהרגשתי שהיא לא סומכת עליי היו עוד דברים, היא בן אדם מאוד אהוב וחברותי והיו לה הרבה חברות טובות.אני לא בן אדם קנאי אבל שראיתי אותה מסתובבת עם בנות אחרות כאב לי כי כל הזמן היו לי מחשבות שהיא סומכת עליהם ולא עליי או שהן חברות יותר טובות שלה ממני וזה כאב לי כי היא הייתה החברה הכי טובה שלי.ואז התחילה הקורונה והיה את הסגר וכל זה ולא דיברתי איתה ובתקופה הזאת עברתי מלא דברים ורציתי כל כך לדבר איתה אבל לא הייתי מסוגלת כי לא רציתי לאבד אותה או להישמע קנאית או לפגוע בה.ויצא שרק הרסתי ופגעתי יותר כי אנחנו כבר שנה לא מדברות.ואני מתגעגעת אליה כל כך.אנשים אומרים לי תדברי איתה אבל אני לא מסוגלת ומצד שני אני גם לא מסוגלת לשחרר ממנה וזה משפיע על החיים שלי ממש.מה עושים במצב כזה??
ש. בתקופת הקורונה, שיצא שהייתי הרבה בבית, התחיל להיות לי ממש קשה.זה מעבר ללמידה מרחוק, אני פשוט מרגישה שלא טוב לי בבית.יש לי בעיות עם ההורים, ואני יודעת שהם בסוף רוצים רק טוב בשבילי ושצריך להעריך אותם אבל אני באמת מרגישה שאני על סף שבירה והם לא רואים את זה. ניסיתי להסביר להם אבל איכשהו כל פעם שאנחנו מתחילים שיחה על זה הם רק חושבים שאני מתלוננת וכועסים עלי, ואני יוצאת עם ההרגשה יותר רעה ממה שהיה לי לפני.אשמח לדעת איך אני יכולה לפתור את העניין?
קודם כל, תודה ענקית על המאמץ והעזרה! אז רציתי לשאול, קבעתי לעצמי לימוד יומי שאני עושה כל יום וברוך ה' אני זוכה ללמוד אותו כבר יותר משנה, אבל כל פעם בתקופות מבחנים לחוצות אני שואלת את עצמי - האם יש גבול ללימוד תורה מבחינת עומס? האם אני צריכה להמשיך ללמוד באינטנסיביות גם כשממש עמוס וכשזה בא על חשבון הרבה שעות שינה וכו... האם כשהלימוד קשה בגלל עומס גדול מאוד ועדיין ממשיכים זה מקיים את "לפום צערא אגרא" או שעדיף להאט את הקצב... אני שואלת כי אני מרגישה שאני כן מסוגלת לקרוע את עצמי בשביל זה, אבל זה באמת עבודת קודש אם אני ממש מרגישה שאני קורסת בגלל זה? אני מאוד רוצה ללמוד תורה ולהקדיש את הזמן שלי לזה, אבל מה הגבול? איך יודעים מתי זה קושי שצריך להתגבר עליו ומתי זה קושי מוגזם וצריך להאט? תודה מראש!!
ש. רציתי לשאול איך להיות נחמדה לבני דודים שלי שגדולים ממני בשנה- שנתיים בלי להרגיש שאני מתחילה אתם.. במיוחד כשאני אדם מאוד חברותי ששולח הודעות הרבה ובעיקרון אוהבת לשמוע מה שלום חברות שלי כל כמה זמן.. אז לפעמים קשה לעשות הפרדה בין חברות לעוד אנשים בעולם (במקרה בני דודים שלי).. יש לכם עצות אולי איך להתנהג בחוכמה וברגישות סביב העניין הזה? תודה צדיקים וצדיקות!! הייתי אומרת שתזכו למצוות אבל לא צריך לאחל לכם את זה כי אתם זוכים לעשות כל כך הרבה מצוות כל יום! שתדעו שאני פשוט חיה בתוך הקבוצה של משיב נפש, כל היום נכנסת לקרוא שם דברים, נותנת יותר משקל לתהיות ושאלות שעולות לי וגם באמת שואלת אז תודה רבה מקרב הלב שלי ושל עוד רבים ורבות!!