*ש*
ישנה חלוקה של המצוות לשתי קטגוריות:
בן אדם לחברו ובן אדם למקום.
אבל יש מצוות שנראה כביכול שלא נמצאות בשום קטגוריה- לדוגמה "טהרת המשפחה".
איך זה מסתדר?
כמו כן, איך אפשר בכלל לעשות את ההפרדה הזו? הרי אלוקים אמור להיות בכל דבר בחיים שלנו ונראה שההפרדה הזו חותכת את הקב"ה מחלק מהמצוות.
לדוגמה, אם פגעתי בחבר, חוץ מבקשת הסליחה ממנו, למה אני לא מבקשת סליחה מה'?
שהרי סוג של פגעתי בו (כמובן שלא באמת) כשלא קיימתי את המצווה שהוא נתן וחייב אותנו בה.
לדוגמה מצוות כיבוד הורים, מצווה שבמבט שיטחי נראית בן אדם לחברו- מתגלה כבן אדם למקום.
שהרי יש האומרים שמי שיש לו בעיה בכיבוד הורים, יש לו בעיה בקשר עם הקב"ה.
יותר מזה, כפי שספר החינוך אומר, השורש למצוות כיבוד הורים הוא הכרת טובה להם וכל שכן לריבונו של עולם.
אם כן, ישנם מצוות שנמצאות בשתי "הקטגוריות".
איך זה מסתדר?
*ת.*
החלוקה הזאת מקורה במשנה ביומא "עבירות שבין אדם למקום - יום הכפורים מכפר, עבירות שבין אדם לחבירו - אין יום הכפורים מכפר, עד שירצה את חבירו". אבל פה אין כוונה לחלק את כלל המצוות לשתי קטגוריות, אלא רק להגיד שאם פגעת במישהו אתה צריך לרצות אותו ובלי זה יום הכיפורים לא יכפר.
את החלוקה של המצוות לקטגוריות שונות בעלי מטרות שונות עושה הרמב"ם בפרקים על טעמי המצוות (מו"נ ג, לה והלאה) שם הוא מגדיר שיש מצוות שהם לתיקון החברה ויש מצוות שהם לתיקון הנפש של האדם, אבל גם הרמב"ם משתמש בניסוח "עבירות של בן אדם לחברו" ולכן גם דברים חברתיים- אם הדבר שהם באים לעשות זה לא בשביל לא לפגוע במישהו באופן ישיר אלא תיקון מידה הם גם כבן אדם למקום (הרמב"ם מעיר שכמובן גם מצוות של תיקון המידות "יביאו לענינים שבין אדם לחברו, אך אחר אמצעות דברים רבים ובבחינות כוללות").
בקיצור, החלוקה בין "בין אדם למקום" לבין "בין אדם לחברו" היא לפי מה המטרה של המצווה.
כיוון שכל מה שקשור בעריות המטרה (לפי הרמב"ם) היא תיקון המידות של האדם (חלק גם תיקון החברה) הרמב"ם מגדיר אותם כ"בן אדם למקום".
לכן, אם למצווה יש שני טעמים ישירים זה יהיה נכון להגיד שזה גם וגם, חלק מהראשונים ממעטים להביא כמה טעמים למצווה אחת (אין לי מושג למה) ולכן מצוות מקוטלגות אצלם בקטגוריה אחת, אבל אין הכי נמי, אם אתה רואה כמה טעמים במצווה אז זה נכון לשייך אותה לשתי הקטגוריות.
אריאל מייקלסון 052-8431692, שיעור ה' מעלה אדומים.