משיב נפש

חשבתי שאני לא בשל לזוגיות עכשיו, ואז פגשתי אותה. אני מסיים שיעור א' בישיבה, לפני צבא (לא פרופיל קרבי). אני לא מרגיש מוכן לזוגיות למטרת חתונה עכשיו, והסביבה גם לא מאוד מעודדת את זה. אבל איך אוכל באמת לדעת שאני לא מוכן עכשיו? אולי אני בעצם כן מוכן ורק מושפע מהסביבה, איך אוכל לבדוק את זה, ולדעת באמת?? יש איזה קריטריונים שמודדים מתי אדם בשל להתחתן?לא הייתי מתחיל לצאת לדייטים מעצמי עכשיו, אבל כבר פגשתי אותה וכבר דיברנו על הזוגיות שלנו...מישהו נתן לי עצה, כדי לבדוק את זה, לשאול את עצמי: "האם אני כרגע בערך במקום בו אני רוצה להיות, או שאני מרגיש שיש לי עוד הרבה במה להתקדם ולהשתפר?" ואני לא יודע. מאיפה להתחיל ואיך לענות על זה?אשמח לעצות נוספות איך אוכל לדעת אם אני מוכן לזוגיות למטרת חתונה, וגם באופן ספציפי יותר, לדעת איך אוכל לבדוק עם עצמי - האם אני כרגע בערך במקום בו אני רוצה להיות?וגם - האם נכון להמשיך את הקשר גם אם זה אומר שנתחתן בעז"ה רק בעוד כמה שנים?תודה מראש!!בן 19

טוב אז שלום לכם!! ותודה מראש על הדברים המדהימים שאתם עושים!! יש לי בעיה, מצד אחד הכי טוב לי בעולם ואני באמת מודה על הזכות להיות יהודייה דתייה ששמורת מצוות ועושה את רצון האני גם נחשבת די דוסית וכולם יודעים את הדעות הנחרצות שלי בכל מה שקשור לדברים של ההלכה, אני מבית דתי וגם מדריכה בסניף, אבל באמת לא נעים לי לומר (בגלל זה אני לא יכולה לשתף גם אף אחד..) שיש פעמים שאני מרגישה שפשוט נמאס לי!! באמת שנמאס לי מכל הגבולות האלה לא רוצה ללבוש חצאית, בא לי ללכת ולהתלבש איך שבא לי! לאכול מה שבא לי! לגעת בבנים כמה שבא לי! ללכת לאיפה שבא לי מתי שרק אני רוצהפשוט לחיות איך שאני רוצה!! ולא לחיות בתוך כל הכללים ומסגרות האלה כל הזמן. ואני יודעת, זה בא כדי לשמור עלינו כל הכללים ושבסופו של דבר זה לטובתנו! וה' עשה את זה כדי להגן עלינו ולהדריך אותנו לדרך טובה ונכונה בחיים אבל עם זאת עדיין כבר לא בא לי לשמור על כל המצוות למרות שזה לטובתי בא לי לעשות מה שאני רוצה בלי לדפוק חשבון כל הזמן אם זה אסור או מותר.. מקווה שהייתי מובנת פשוט פרקתי מלא😅🙈

בזמן האחרון אני מתעסקת הרבה עם מידת הענווה שקצת חסרה בי והייתי רוצה שמישהו יכוון אותי יותר עליה..ספרים, שיעורים או סתם הגדרה ואיך אפשר לעבוד עליה..

היי, אני כבר הרבה זמן חושבת על ללבוש מכנסיים, מהסיבה שאני פשוט חושבת שזה יפה ומחמיא. אבל הרבה אנשים שדיברתי איתם על זה אמרו שזאת לא סיבה מספיק טובה, וגם אין לי באמת בעיה להמשיך ללכת עם חצאיות. התייעצתי עם חברה שהייתה במצב דומה, והיא אמרה לי לעשות מה שמתאים לי. אז השאלה שלי היא, האם אני כאן כדי לעשות מה שמתאים לי או לעשות מה שמתאים לקב''ה?

קראתי ספר שמבוסס על אמת לחלוטין. שלצערינו אפשר לראות את זה הרבה בחיינו היום.אדם שחקר כל כך הרבה על התורה ועך הדרך הנכונה וקרא הרבה ספרי אמונה והתחזק וצמח- והיו לו קשיים ומהם גדל ולמד והחכים.ובזכות הדברים שלמד והידע שלו התכוון ללכת לחנך ולקרב לבבות בעולם ליהדות. וברגע אחד נהרג במלחמת יום הכיפורים בהפצצה וזהו - כאילו כל מה שהשקיע ירד לטמיון.אז השאלה שאני שואלת היא למה לי/לנו להשקיע בדברים כאלו וללמוד ולנסות לגדול ולצמוח ולהתקרב לה' - אפילן בשביל לתרום לאנשים ולקרב אותם לדרך הנכונה.למה לי להשקיע בזה מאמצים כשאני יודעת שכל זה יכול להיגמר ברגע אחד?

מה זה באמת להתכוון בתפילה? יש על זה הרבה התייחסות בתפילה ולמרות זאת אני לא באמת יודעת מה זה אומר.. אשמח לתשובה מרחיבה ופרקטית גם על איך אפשר באמת לכוון בתפילה. תודה רבה!