משיב נפש

היי, אני כבר הרבה זמן חושבת על ללבוש מכנסיים, מהסיבה שאני פשוט חושבת שזה יפה ומחמיא. אבל הרבה אנשים שדיברתי איתם על זה אמרו שזאת לא סיבה מספיק טובה, וגם אין לי באמת בעיה להמשיך ללכת עם חצאיות. התייעצתי עם חברה שהייתה במצב דומה, והיא אמרה לי לעשות מה שמתאים לי. אז השאלה שלי היא, האם אני כאן כדי לעשות מה שמתאים לי או לעשות מה שמתאים לקב''ה?

קראתי ספר שמבוסס על אמת לחלוטין. שלצערינו אפשר לראות את זה הרבה בחיינו היום.אדם שחקר כל כך הרבה על התורה ועך הדרך הנכונה וקרא הרבה ספרי אמונה והתחזק וצמח- והיו לו קשיים ומהם גדל ולמד והחכים.ובזכות הדברים שלמד והידע שלו התכוון ללכת לחנך ולקרב לבבות בעולם ליהדות. וברגע אחד נהרג במלחמת יום הכיפורים בהפצצה וזהו - כאילו כל מה שהשקיע ירד לטמיון.אז השאלה שאני שואלת היא למה לי/לנו להשקיע בדברים כאלו וללמוד ולנסות לגדול ולצמוח ולהתקרב לה' - אפילן בשביל לתרום לאנשים ולקרב אותם לדרך הנכונה.למה לי להשקיע בזה מאמצים כשאני יודעת שכל זה יכול להיגמר ברגע אחד?

מה זה באמת להתכוון בתפילה? יש על זה הרבה התייחסות בתפילה ולמרות זאת אני לא באמת יודעת מה זה אומר.. אשמח לתשובה מרחיבה ופרקטית גם על איך אפשר באמת לכוון בתפילה. תודה רבה!

למה דתים ללא אוהבים את הפמיניזם? וגם למה התורה/הדת שובינסטים?

היי, לא יודעת איך זה ישמע אבל בשביל זה אתם כאן:) בזמן האחרון קורה לי שאחרי מעשים טובים שאני עושה נהיה לי הפחד של 'אולי אני מסיימת את התפקיד שלי בעולם' (ולא בקטע של וואו אני צדיקה, פשוט כי זה גיל מרדני ולהקשיב יותר מדי לצד הטוב זה אולי מדי טוב ) ואני אסביר; בעיני כשאדם נפטר זה כי הוא סיים את התפקיד שלו, ואז נהיה לי מין פחד ומניעה מלעשות דברים טובים כי זה כאילו מקדם אותי אל המוות. זה בכלל נכון? איך אני משנה את צורת החשיבה הזו? אציין שכשאני שומעת על כאלה שנפטרו צעירים מציינים כמה הנשמה שלהם הייתה גבוהה וכו', חלק מהפחד זה להגיע לדרגות כאלה ופשוט לסיים את החיים.

אז ככה,מרגישה שהשיגרה סוחפת אותי יותר מידי,ז'א, פעם היה יותר חשוב לי דברים, מצוות, לעלות מבחינה רוחנית,אני ממש מרגישה ירידה, וקודם כל זה קצת מלחיץ אותי כי לא באלי שזה יהיה ככה, באלי את ההתלהבות, את הרצון, ופשוט מרגישה שזה טבע,מה זה לא ישתנה? מה צריך לעשות? מבאס ממש, מקווה שהבנתם נכון. תודה רבה!