ומי אמר שיש ה' בכלל? ואולי הכול המצאה? וגם אם יש איזה משהו אלוקי גבוה ונשגב ממנו מי אמר שזה דווקא הקבה שאנחנו מאמינים בו? מי אמר שהגויים לא צודקים? איך אפשר ללכת בדרך מסויימת אם אתה לא בטוח בה ב100 אחוז?איך הרבנים וכל הדוסים בטוחים ככ בעצמם ובדרך שלהם? איך הם יכולים ללכת בדרך כזאת של התורה והמצוות (שהיא ממש לא קלה) בלי שמישהו מראה להם הוכחה חותכת במציאות?אם הם מוכנים לקיים את התורה והמצוות בלי זה אז או שהם פראיירים ולא חושבים ורק עושים את מה שההורים שלהם עשו או שהם לא צריכים הוכחה חותכת כדי להאמין, אבל איך מגיעים למצב כזה שמאמינים בוודאות במציאות ה' בעולם גם בלי הוכחה חותכת? ואפשר למצוא הוכחות חותכות?זה לא בא מתוך כפירה, אלא באמת מתוך מקום עמוק ומבולבל ששואל ומברר, גדלתי בבית דוסי, אולפנה והכול, בת של רב, כלפי חוץ עדיין יחסית דוסית, אבל בפנים כבר המון זמן דברים לא מתיישבים, ומאוד קשה לי ככה להמשיך לקיים תמצוות, אם אני ממשיכה בקצב הזה הגיוני לי שבעוד כמה זמן אני אמצא את עצמי דתלשית, ואני לא רוצה לחיות סתם ולבזבז תזמן שלי פה בעולם על שטויות והבלים, אבל פשוט לא יודעת מה האמת ומה נכון. תודה רבה לכם על העבודה קודש הזאת!!
(נשמח לקבל תגובות, בקישור https://katzr.net/894341)
שלום לך!
אלו שאלות חשובות וטובות, ואני ממש מבין את המבוכה שאת מרגישה מול כל סימני השאלה האלה – איך אפשר לבסס חיים שלמים על משהו שלא ברור לנו אם הוא נכון? טוב שאת שואלת – ובשביל זה אנחנו כאן😊
בניית בניין האמונה היא דבר חשוב מאוד כמובן, ויש הרבה מה להעמיק בו ולפתח אותו. בתשובה הזו ניגע הרמה הבסיסית והפשוטה יותר, ובהמשך הדרך תלמדי ותעמיקי עוד. ככל שתלמדי ותשקיעי יותר בנושא הזה, כך האמונה שלך תהיה בהירה וודאית יותר.
אם ננסה לחשוב על זה, התודעה שלנו לא בנויה רק על דברים שאנחנו רואים בעיניים. אנחנו מאמינים גם בדברים שרק שמענו עליהם מאנשים אמינים, או דברים מפורסמים וידועים; אנחנו מאמינים גם בדברים שאפשר להגיע לידיעתם מכוח חשיבה והבנה – למשל אם את רואה עקבות, את מבינה שמישהו הלך פה; אם את רואה בית מסודר, את מבינה שמישהו היה כאן וסידר, וכן הלאה. כך גם האמונה בקב''ה לא מגיעה מכוח הראייה, אלא מכוח ההבנה והחשיבה – אם כשאת רואה בית את מבינה שהיו אנשים שבנו אותו, גם בלי שראית אותם, כך כשאת רואה עולם, יקום אדיר – את מבינה שיש מישהו שברא אותו. אין אפשרות אחרת.
כשאת מסתכלת על העולם, על עצמך, את מבינה שיש מישהו שברא את כל זה, שעומד מאחורי כל המציאות הזו. זוהי ישות נסתרת, שהיתה לפני הכל, ועומדת מאחורי הכל. מי היא אותה ישות – לא נוכל לדעת לגמרי, כי הרי גם היכולת השכלית שלנו היא דבר שנברא על ידו, וממילא היא מוגבלת ואין ביכולתה להבין לגמרי את מי שברא אותה. אבל הרבה אנחנו כן יכולים לדעת ולהבין – שהקב''ה היה לפני הכל – הרי הוא ברא את הכל, וממילא מובן שהוא מעל הזמן, היה קיים תמיד, וגם יהיה קיים לנצח. שכל מה שקיים בעולם, ביקום, מהגלקסיה הגדולה ועד המולקולה הקטנה, נברא על ידו, ומקבל ממנו בכל רגע את יכולת הקיום. וכמו שהוא מעל הזמן, הוא גם מעל המקום, ואין לו גוף – שכן הגוף הוא מגבלה, מצמצם את הישות רק לגבולות של הגוף; אבל הקב''ה הוא מעל כל זה, בלתי מוגבל בזמן או במקום – ועם כל זה הוא הישות האמיתית והממשית ביותר, שבלעדיו לא היה יכול להיות קיים שום דבר אחר.
על גבי זה, כשמתבוננים בפלא האדיר של היקום על כל מה שכלול בו, מבינים שהישות שבראה את היקום העצום והאינסופי, קיימת מעבר למושגים הרגילים שאנחנו מכירים. למשל, אי אפשר לראות הבורא, כי אין לו גוף, וממילא לא שייך בכלל לדבר על המושג 'ראייה' לגביו. לצורך העניין, גם אי אפשר לראות מנגינה, או ריח, או טעם – לא כי הם לא קיימים, אלא הם מושגים בחושים אחרים. הקב''ה קיים מעבר למה שהחושים הרגילים שלנו יכולים להשיג, אבל האמונה בקיומו היא הכרחית מכוח ההבנה השכלית, ההתבוננות בפלאי הבריאה, ההתגלויות הנבואיות הרבות שהיו במהלך ההיסטוריה ובראשן מעמד הר סיני, ועוד.
אם כן, אנחנו יכולים להבין שהקב"ה הוא לא רק "משהו אלוקי ונשגב מאיתנו", אלא *מישהו* עם דעה ורצון, שברא את העולם באופן מחושב, ומתוך מטרה. אנחנו מאמינים שיש בורא אחד לעולם, ששולט לבדו על כל המציאות – וזהו האלהים שאנחנו מאמינים בו. הגויים מאמינים באלוהות מסוגים אחרים, כמו למשל העמים הקדמונים שהאמינו באלים רבים שכל אחד מהם שולט על כוח אחר במציאות, וגם התייחסו אליהם בצורה הרבה יותר גשמית ועם תכונות אנושיות. אבל אנחנו מאמינים באל אחד, רוחני, שברא הכל ומושל בכל – ונכון, יש גם גויים שמאמינים באלוהים כזה, וזה אותו אחד. זה לא משנה אם קוראים לו ה' או קוראים לו 'אללה' – כל עוד מאמינים באלוהים אחד עליון, זה אותו אחד. ההבדל בינינו לדתות אחרות הוא רק בשאלה מה רוצה אותו אלוהים ואיך לעבוד אותו, אבל הכל מאמינים שהוא חי וקיים, והוא לבדו הוא.
ומכאן אנחנו מגיעים לשאלה, מי אמר שבאמת הדרך שלנו לעבוד את ה' היא הנכונה, ולא של עמים אחרים?
היהדות היא הדת היחידה שמתבסס על מעמד היסטורי שעם שלם היה נוכח בו, והאמונה בו עוברת במסורת מאז היותו ועד היום. היא לא מבוססת על סיפורי 'התגלות' של אדם אחד, או על קבוצה קטנה של אנשים שהמציאו דת עם כל מיני עקרונות. עם שלם נחשף להתגלות אלוהית ישירה, שבה ה' מסר להם את ההוראות שלו איך להתנהל בעולם!
הידיעה שלנו על מעמד הר סיני היא מכוח המסורת. מסורת על אירוע מסויים שעובר בקרב עם שלם במשך אלפי שנים, היא ברמת אמינות שאין למעלה הימנה; הרי אי אפשר לעבוד על עם שלם שהם ראו דבר שלא היה! אדם אחד יכול לבדות מעשיות על התגלות פרטית שהיתה לו ולשכנע בזה את סביבתו, אבל הוא לא יכול לבדות מעשיות על התגלות שהיתה לכל העם – שהרי כל שומעיו יודעים שהם לא היו שם. מסורת כזו פשוט לא יכולה לצמוח מאפס – אם היא קיימת, בהכרח שהיא מבוססת על אירוע אמיתי שכל העם חוו אותו וידעו על היותו.
כל ההיסטוריה של עם ישראל רצופה בניסים גלויים ונסתרים - מספיק לחשוב רק על התהליך המדהים של שרידת עם ישראל בגלות והשיבה לארץ, קיבוץ הגלויות והקוממיות הלאומית - ממש כמו שהביטחה התורה לפני אלפי שנים. אינספור מקרים של השגחה פרטית מופלאה. סיפורים מפעימים על מופתים ורוח הקודש של גדולי ישראל מימות עולם וממש עד ימינו - כמו הרבי מלובבביץ', הבבא סאלי, והרב אליהו, בדור האחרון, ורבים כמותם ויותר מהם בדורות הקודמים - שיכולת רוח הקודש והמופתים שלהם נבעה מכוח התורה והקדושה שהיו בהם - ובהכרח שכל זה הוא תוכן של אמת. גדולי ישראל בכל הדורות היו גדולי עולם בחכמה, באישיות, בגאונות ובצדקות – והם האמינו בתורה בכל ליבם, חיו אותה, הרגישו את נוכחות ה'. ויש שחוו התגלויות אלוקיות מוחשיות והעידו עליהן בבירור. יש אינספור דמויות כאלו וסיפורים כאלו. אני לא אומר שעל זה מבוססת האמונה – אבל מחשבה על כל זה יכולה בהחלט להמחיש ולחזק את ההבנה שבהכרח התורה והאמונה שלנו וכל אורח החיים שיוצא מהן – הכל אמיתי, ממשי וקיים.
מעבר לכך, האמונה בקב''ה היא גם דבר שמופיע דרך הרגש, ההרגשה הנפשית הפנימית, שיכולה להיות חזקה ומוחשית לא פחות מההכרה השכלית, אצל חלק מהאנשים. במשך כל ההיסטוריה, רוב מוחלט של האנושות היה מאמין, בלי לחקור ולשאול שאלות – פשוט הרגשה אינטואיטיבית חזקה. אצל עם ישראל ישנה מדרגה נוספת של נשמה אלוהית, הקב''ה שוכן בתוך כל אחד מאיתנו, ועל ידי עולם הרגש והקשר האישי שהאדם מפתח עם ה', הוא חושף את האמונה הטבעית שגנוזה אצלו בנפש. גם זו דרך להגיע אל האמונה, לחשוף אותה מתוך הלב, להגיע לוודאות פנימית חזקה.
זה היה בתור התחלה וכיוון, ואני ממליץ לך להעמיק וללמוד עוד – להתייעץ עם מישהו קרוב ומבין (אולי אבא?), וגם באתר המצויין 'עולמות - לדעת להאמין' תוכלי למצוא מאמרים רבים בנושא, כמו זה https://katzr.net/d48bcd . עם הרבה סבלנות והשקעה תראי תוצאות יקרות בעזרת ה'.
אשמח לשמוע ממך מה דעתך על התשובה:) - בקישור למעלה, וכן אם תרצי להמשיך לשאול ולברר יותר – את ממש מוזמנת.
עלי והצליחי🌱שלמה