שלום, קראתי איזה קטע באחד מהימים ועלתה לי השאלה, למה אנחנו מאמינים בה'?מה המטרה בזה שאנחנו מאמינים, ומאיפה הגיעה החובה לקיים מצוות כהלכה?הרגשתי פתאום ערעור גדולואם אנחנו הילדים של ה' והוא אוהב אותנו אז למה קורים לנו דברים רעים ואנשים מתים גם כעם וגם באופן פרטי? תודה מראש!
זאת שאלה קצת קשה... אז הרבה זמן מעיקה עלי המחשבה הזאת של 'לְמה לחיות?' הרבה אומרים לי כדי לעשות טוב לאחרים, אבל לְמה לעשות טוב אם אין מטרה לטוב בסופו של דבר? קשה לי לפעמים לשמוח מדברים פשוטים, ואם אני שמחה מהם אז העצב שמגיע אחר כך גדול יותר מהשמחה, כי אני לא רואה מטרה. מישהי גם אמרה לי שזה כדי שנהיה בעולם הבא בגן עדן - אז כל העולם הזה הוא סתם? אני אשמח לתשובה טובה כזאת אז קחו את הזמן בלענות עליה:) תודה רבה רבה❤
בזמן האחרון אני מתעסקת הרבה עם מידת הענווה שקצת חסרה בי והייתי רוצה שמישהו יכוון אותי יותר עליה..ספרים, שיעורים או סתם הגדרה ואיך אפשר לעבוד עליה..
היי, אני כבר הרבה זמן חושבת על ללבוש מכנסיים, מהסיבה שאני פשוט חושבת שזה יפה ומחמיא. אבל הרבה אנשים שדיברתי איתם על זה אמרו שזאת לא סיבה מספיק טובה, וגם אין לי באמת בעיה להמשיך ללכת עם חצאיות. התייעצתי עם חברה שהייתה במצב דומה, והיא אמרה לי לעשות מה שמתאים לי. אז השאלה שלי היא, האם אני כאן כדי לעשות מה שמתאים לי או לעשות מה שמתאים לקב''ה?
מה זה באמת להתכוון בתפילה? יש על זה הרבה התייחסות בתפילה ולמרות זאת אני לא באמת יודעת מה זה אומר.. אשמח לתשובה מרחיבה ופרקטית גם על איך אפשר באמת לכוון בתפילה. תודה רבה!
היי, לא יודעת איך זה ישמע אבל בשביל זה אתם כאן:) בזמן האחרון קורה לי שאחרי מעשים טובים שאני עושה נהיה לי הפחד של 'אולי אני מסיימת את התפקיד שלי בעולם' (ולא בקטע של וואו אני צדיקה, פשוט כי זה גיל מרדני ולהקשיב יותר מדי לצד הטוב זה אולי מדי טוב ) ואני אסביר; בעיני כשאדם נפטר זה כי הוא סיים את התפקיד שלו, ואז נהיה לי מין פחד ומניעה מלעשות דברים טובים כי זה כאילו מקדם אותי אל המוות. זה בכלל נכון? איך אני משנה את צורת החשיבה הזו? אציין שכשאני שומעת על כאלה שנפטרו צעירים מציינים כמה הנשמה שלהם הייתה גבוהה וכו', חלק מהפחד זה להגיע לדרגות כאלה ופשוט לסיים את החיים.