קשה לי עם תפילה, אבל אני לא מבינה למה... אני מאמינה בה' ורוצה להודות לו על כל הדברים שעושה ובורא, אבל בסוף אני לא מוצאת כוחות להתפלל ויש לי רגשות אשם על כך. אשמח לרעיון איך בכל זאת למצוא מקום וכוח לתפילה משמעותית.
שלום לשואלת היקרה! קודם כל, אני ממש מבין אותך; תפילה לפעמים יכולה להיות אתגר לא קל, ואני מעריך את הרצון שלך להגיע בתחום הזה למקום טוב ושלם יותר.
כדי שהתפילה תהיה ברצון ובכוונה, חשוב להבין מה המשמעות שלה בשבילנו. התפילה היא אחד הדברים החשובים בחיינו; היא זו שעוזרת לנו להיות מאופסים על משמעות החיים שלנו, לזכור מה המטרות שלנו, ומעל הכל – לשמור על קשר עם הקב''ה. נראה כמה עצות מעשיות ואני מקווה שהן תהיינה לך לעזר:
*מהי תפילה?* - אנחנו רגילים לחשוב שתפילה היא 'לומר מילים', ושצריך *גם* לכוון בה - כלומר 'להדביק' כוונה מסויימת על מילה שאומרים. אם זה כך, באמת מאוד קשה לכוון, כי המחשבה מתפזרת כל פעם מחדש, ואי אפשר לתפוס אותה בכוח ולהכריח אותה להיכנס לתוך התפילה. אבל האמת היא ש*התפילה היא מה שיוצא מהלב, והמילים הן רק הדרך לבטא אותו בפועל*. כשאנחנו ניגשים להתפלל, איננו באים אוטומטית לומר מילים, ועל גבי זה לנסות להדביק עליהן כוונה – אלא מלכתחילה אנחנו אומרים את המילים מתוך הכוונה, המילה היא רק ביטוי למחשבה שנבעה מהלב. אז מה זה אומר בפועל? אפשר מדי פעם לעצור לכמה שניות, ולחשוב על הקטע הבא שאת עומדת לומר (למשל לפני כל ברכה בתפילת עמידה) - מה בעצם כתוב בו, למה את רוצה את תוכן הבקשה הזו, למה הוא כ''כ חשוב – ומתוך זה, אמירת המילים שלאחר מכן תבוא מתוכך; *את תאמרי אותן כי את באמת רוצה, ולא רק כי זה מה שכתוב בסידור*. כוונה כזו, שמהווה חלק מעצם התפילה ולא באה כדבר חיצוני שמנסים לחבר אל המילים – תהיה הרבה יותר אמיתית והרבה פחות מתפזרת.
כך כתב הרמב''ן באיגרתו הידועה: "וְהַסֵר כָּל דִבְרֵי הָעוֹלָם מִלִבְּךָ בְּעֵת הַתְּפִלָּה, וְהָכֵן לִבְּךָ לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא. וְטַהֵר רַעֲיוֹנֶיךָ, *וַחֲשֹׁב הַדִּבּוּר קֹדֶם שֶׁתּוֹצִיאֶנּוּ מִפִּיךָ* ".
*הכנה והתבוננות* – חז''ל אמרו "המתפלל צריך שישהה שעה אחת קודם תפילתו" (ברכות לב ע''ב), כלומר זמן מסויים לפני התפילה כדאי לשבת ולהתכונן נפשית, לפחות כמו שהיית עושה לפני כל מפגש אחר עם מישהו חשוב. זה יכול להיות אפילו דקה או שתיים – לחשוב לפני מי את עומדת להתפלל, מה ולמה חשוב לך לבקש, וכן הלאה – לפי הרגשות ליבך. תפילה שתבוא אחרי הכנה כזו, ולא 'על הדרך' – תהיה הרבה יותר טובה וגם הריכוז בה יהיה קל יותר.
*תפילה מתוך סידור* – פרט שנראה טכני, אבל יכול מאוד לעזור בריכוז. למחשבה שלנו יש טבע להתפזר; ברגע שהתפילה לא 'באוויר' אלא ממוקדת במילים שבסידור, קל יותר לא להגיע לריחופים. *כוח הדמיון* - השולחן ערוך (צה ב) כותב, שבשעת תפילת העמידה "יחשוב כאילו עומד בבית המקדש, ובליבו יכוון למעלה לשמיים". בתפילה אנחנו יכולים להתנתק מהמציאות הארצית, ולתת לנשמה לעוף על כנפי הדמיון: את יכולה לדמיין את עצמך עומדת בבית המקדש, לבדך; את יכולה לדמיין שאת עומדת לבדך בתוך יער, במרחבי הטבע, ורק את והקב''ה קיימים בעולם; וכן הלאה – תמצאי תמונת מצב דמיונית שעוזרת לך להתנתק מהחיבור לגוף ולמציאות הרגילה שסביבך, ולתת לנשמה לעוף למעלה. מה רב המרחק בין תפילה כזו לבין דקלום מאולץ של מילים!
*לימוד* - לימוד על עניינה של התפילה יכול לעזור לך להתחבר אליה יותר, וממילא גם הכוונה תבוא יותר בקלות. ישנם הרבה ספרים יפים עמוקים ומעניינים שתסבירים את מהותה וחשיבות ושל התפילה ואיך להתחבר אליה: 'בסוד התפילה', 'תפילת שמונה עשרה ויסודות האמונה', 'שפתי תפתח', 'תיכון תפילתי', ובפרט הספר 'הסוד של התפילה' - שמכיל 100 עצות מעשיות איך להתחבר לתפילה ולהעמיק אותה. תוכלי גם למצוא ברשת הרבה שיעורים יפים בנושא התפילה, וכן לקרוא תשובות באתר שלנו בנושא הזה: 126, 138, 142, 344, 679, 593, 68, 624, 808, 1874.
חז''ל אמרו על הפסוק ''ולעבדו בכל לבבכם'' – שהכוונה לתפילה; כלומר עניינה של התפילה הוא עבודת ה', לא עבודה של עצמנו ודאגה לצרכים שלנו. זה עוזר לנו להבין שבעצם עיקר המטרה של התפילה הוא עצם העמידה לפני ה', הדיבור איתו והקשר איתו. התפילה מחדירה בנו את ההכרה בגדולת ה' ובכך שהוא מקור כל חיינו ואנו תלויים בו – ובכך אנחנו מתעלים למדרגה גבוהה יותר. כתוצאה מההתעלות הזו, לפעמים אנו נהיים ראויים יותר לקבל את מה שביקשנו, אבל לא זה עיקר מטרתה של התפילה. כך כתב הרב קוק: "הרבה יותר מכל משאלות הלב שיתמלאו מכל הבקשות של התפילה – יקרה היא התפילה בעצמה" (שמונה קבצים ו, רלד).
כפי שהזכרתי, מלבד ההעמקה וההעצמה של ההכרה שלנו ביחסינו מול ה', גם עצם הדיבור והקשר עם ה' הוא ממטרותיה המרכזיות של התפילה. כמו שלפעמים את מדברת עם חברה לא מפני בשביל תועלת מעשית אלא פשוט כדי לדבר איתה, כי את אוהבת אותה ורוצה לשמור איתה על קשר ולחזק אותו – כך גם התפילה היא השיחה שלנו עם הקב''ה, הדרך לחזק ולהעמיק את הקשר שבינינו לבינו. כמובן שקשר ודיבור עם הקב''ה אינם כמו אלו שעם חברה, ולכן זה מתבטא דווקא בצורה של תפילה, אבל הרעיון בבסיסו הוא דומה. בנוסף חשוב לציין שהתפילה הקבועה מבטאת צד מסויים בקשר שלנו עם הקב''ה, אבל כדאי לא להסתפק רק בה אלא גם לשוחח מדי פעם עם הקב''ה במילים שלך, בזמן מתאים ובנחת, וכך לחזק יותר את הקשר. כשהדיבור עם ה' יהיה אצלך משהו טבעי ותדיר, גם התפילות הקבועות תהיינה חלק מהמארג הכללי הזה, והן תקבלנה את הנופך של הטבעיות, הזרימה והחיבור.
מאחל הצלחה רבה, ואת מוזמנת לעדכן איך הולך! שאי ברכה, שלמה