מה זה באמת להתכוון בתפילה? יש על זה הרבה התייחסות בתפילה ולמרות זאת אני לא באמת יודעת מה זה אומר.. אשמח לתשובה מרחיבה ופרקטית גם על איך אפשר באמת לכוון בתפילה. תודה רבה!
שלום צדיקים ותודה ענקית! שאלה, ממש ממש קשה לי להתפלל בלי לדעת אל מה אני מתפללת. אני יודעת שאין דרך לדעת מה הקב"ה, ושהוא לא תחת שום הגדרה וזה הגדולה, ושהוא אין סוף, ולא במושגים של נבראים, אבל בכל זאת.. הדמיון שלי מחפש להיאחז אחרי משהו..! וזה ממש מקשה עלי להתפלל, כי מה שהדמיון מציע לי זה לא אלוקים, ואני לא מצליחה להבין אל מי אני מכוונת. מקווה שהבנתם, זה ממש ממש גורם לי לא לכוון בתפילה אלא לרפרף בה.ועוד שאלה שקשורה למהות האלוקית, אומרים על הקב''ה שהוא ממלא כל עלמין, ושהכל בעולם זה התגלויות של אור אלוקי, ואני לא מצליחה לתפוס את זה, איך ה' ממלא הכל, ואיך חפצים או אוויר זה התגלות של אור אלוקי..? או של הקב"ה..? זה חפץ! סליחה אם השאלות קצת מבולבלות, זה ממש תוסס בי ואני לא מוצאת לזה הסבר..
שלום :) לאחרונה קראתי מספר של הרב חגי הראל משל ממש יפה. בקצרה; כוללניק אחד היה זקוק לכסף רב, התייעץ עם הרב שהמליץ לו ללכת לכותל, הלך לכותל להתפלל לקב''ה, באורח פלא קיבל באותו רגע את כל הכסף שביקש. שאר הכוללניקים שמעו את זה ורצו לכסף אבל לא זכו בכלום. ראש הכולל אמר להם שהראשון הלך בשביל להתפלל ואילו הם - בשביל הכסף.. העניין הוא שמאז אני לא מצליח לנתק בתפילות שלי את הרצון להתפלל - והציפייה לקבל על זה פרס, ואז אני מרגיש צבוע... כאילו שאני מתפלל רק עבור הדבר שאני ככ רוצה.
שלום=) תודה רבה לכם על הפרוייקט המדהים הזה!! אומרים שאסור להתפלל על דבר שאי אפשר לשנות אותו (נגיד להתפלל על מין העובר, כי זה כבר קבוע ואי אפשר לשנות). אבל בעצם ה' יודע מה יקרה בעתיד אז אי אפשר לשנות את זה.. אז איך זה מסתדר עם התפילה? אנחנו מתפללים על דברים שיקרו ובעצם זה כבר קבוע.. וגם יש את "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל יתייאש מן הרחמים". אפילו כשהגורל של האדם נחרץ הוא צריך להמשיך להתפלל כי הוא מאמין שה' יכול לעשות נס ולשנות את המציאות. אז איך כל זה מסתדר?? תודה רבה!
שלום:) ותודה רבה על הכל! כל הזמן אומרים שהקשר עם הקב"ה זה דבר מדהים ושהתפילה היא ביטוי לקשר הזה ושכל החיים אנחנו עובדים את ה' בשביל להתקרב אליו וצריכים לדבוק בו... אבל אני לא מבינה. נכון שיש רגעים שאתה מרגיש חיבור מטורף, אבל מה זה אומר להיות בקשר עם הקב"ה? הוא לא מדבר איתי.. אני צריכה להרגיש את הקשר? איך אני יכולה לתחזק קשר כזה? איך בכלל אפשר לקרוא לזה קשר אם זה מרגיש לי חד צדדי? לא חס וחלילה שאין לי טוב בחיים אבל קשה לי לחשוב שאני צריכה לפנות לקב"ה ולסמוך עליו ולדבר איתו והוא כביכול לא יוצר איתי קשר
תודה רבה צוות התותחים של משיב נפש, אתם עוזים לכל כך הרבה, תודה ואשרייכם 🤗 יש לי בעצם שלוש שאלות קשורות. אני מתפללת תפילה ארוכה, וזה מחיל להיות לי קשה. אני מתפללת את כל התפילה שמתפללים בבית כנסת (בכיתה מקצרים), חלק מקורבנות, קבלת עול מלכות שמים, י"ג עקרים, שש זכירות, וניראה לי שהבנתם. אבל לפעמים יש לי מלחמה בתוכי. על מה אפשר לדלג? ואני אסביר. עד שאני מגיעה לתפילת העמידה, אני כבר לא מרוכזת. נדיר שיש לי תפילות שאני מצליחה להתרכז כל התפילה (לא בביה"כ) מברכות השחר, ועד עלינו לשבח. כשהתפילה כל כך הארוכה, אז או שאני מאריכה ומתפללת כמו שצריך ובכוונה, ואז מתחילה להיות בלחץ של זמן, מכל מיני סיבות. בכיתה אין לי זמן מספיק זמן להתפלל בכלל, אני בקושי בשמע כשהן מסיימות, ואז אני לא מרוכזת בעמידה ושמע ישראל, או שאני מטיסה את ההתחלה של התפילה, בלי כוונה, בוקשי אומרת את המילים, ואז העמידה יכולה לקחת לי גם חצי שעה בכיף. חשבתי פשוט לדלג קצת, אבל כל דבר מרגיש לי חשוב, נצרך, ומי אני שאחליט לוותר על זה?! אני ניסיתי להתרכז בברכות השחר הוספתי עוד תפילה, התפללתי אותה שלושה בקרים, ואז אני מרגישה מחויבת, והופס, התפילה עוד יותר ארוכה לי. (בכללי רציתי לשאול, באמת יש עניין במשהו שעשיתי שלוש פעמים ברציפות, ולכן זה הופך למחוייבות? איפה עובר גם עובר בזה הגבול?) וגם יש בי כל הזמן מלחמה נוספת, איך אני יודעת מה אומר לי היצר הטוב, ומה הרע? כשזה נוגע לתפילה או בכללי לעבודת ה' זה מתבלבל אצלי ממש. מצד אחד אני אומרת לעצמי- "הפעם את תתפללי את הכל בכוונה" "אבל אני לא אצליח" "בטח שכן, אני יכולה." "נתפלל עכשיו חלק, לא הכל. נתחיל להתפלל בכוונה עד 'ברוך שאמר'" "לא, מה פתאום! את מתפללת את כל התפילה עכשיו, בלי הפסקות ובלי מחשבות מיותרות" וככה זה נמשך. מה לעשות?! איך אני יודעת להבדיל בטוב לרע, בין קטעים שאפשר בלחץ לדלג, או להפסיק באמצע בשביל לעזור\ להגיב לאמא, ומתי זה ממש לא? יוצא לי לפעמים ממש רע, שאני רוצה להתפלל בנחת, ומולי אמא ואבא עובדים\ מתארגנים למה שזה לא יהיה, ואני רוצה לעזור\ לקצר את התפילה\ להתרכז, וזה פשוט לא מצליח! זה ממש מתסכל אותי אחר כך!! 😣 סליחה על האורך, ושערבבתי פה כמה דברים, לגבי התפילה, היצר, ואם יש עניין למשהו עם חזרה שלוש פעמים ברציפות. תודה רבה על הפרוייקט המבורך והמדהים!
למה קוראים תהילים לרפואת משהו שחולה או זיווג הגון ודברים כאלה? כאילו למה דווקא תהילים, זה באמת יותר עוזר מאשר לקרוא כל פרק אחר בתנך? וגם אם קוראים בלי כוונה אמיתית ורק בשביל ׳לגמור ספר׳ זה עדיין משפיע מעצם הקריאה או שזה כמו תפילה, שהיא פחות נחשבת ללא כוונה?
ש. אני מרגישה לאחרונה ממש רחוקה מה'.. סתם דוגמה במה זה מתבטא -נגיד שמאוד קשה לי להתפלל וגם כשאני כבר מתפללת אז אני פשוט מריצה את התפילה בלי כוח אפילו.. וזה משפיע גם על הדיבור הישיר שלי עם ה' וכו.. אשמח לעצות מה לעשות אני באמת לא יודעת מאיפה בכלל להתחיל..
איך זה שאנחנו אומרים בתפילה גם ''השיבה שפטינו... ומלך אתה ה' לבדך'' וגם ''את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח'' ו''וכסא דוד עבדך מהרה לתוכה תכין''? איך אפשר גם לבקש שה' ימלוך עלינו לבדו דרך שופטים, וגם שיהיה את בית דוד במלוכה? תודה רבה על הכל!!
היי אתם מדהימים! ככה, יש לי הרבה זמן קושי עם תפילה, שנובע בעיקר מקושי לקום בבוקר אבל גם חוסר חיבור בתפילה עצמה, מרחפת ופתאום קולטת שאני בשמע ישראל לדוגמה.. קראתי לאחרונה בפניני הלכה שאם אישה לא מצליחה לכוון כי התפילה ארוכה לה עדיף שתקצר(לפי הקטעים המרכזיים וכו), אז אימצתי את זה. הקטע הוא שלפעמים אפילו בתפילה הקצרצרה הזאת אני לא באמת נמצאת ומתכוונת או לא מצליחה לקום ואז כל היום נפתח באכזבה מעצמי. היה לי שבוע שיצא לי לא להתפלל בכלל לצערי והאמת, שחוץ מהבאסה שלא התעוררתי, לא הרגשתי התרחקות או ירידה רוחנית. אולי באמת נשים לא צריכות את זה ובגלל זה הרבה פוסקים פוטרים אותן מתפילה? האם זה הגיוני וכדאי לוותר על תפילה באופן קבוע? להשאיר את זה כמצוות בחירה למתי שיש לי חשק? אשמח לעזרתכם.
ש.למה אנחנו לא אומרים בתפילה ביום יום משהו שקשור לשואה? איזה קטע או תפילה או הספד או משהו שינציח את אותם אנשים, שיזכיר לנו בכל יום ושלא נשכח את זה.יש לנו יום אחד בשנה שזה יום השואה ותמיד ביום הזה כולם נזכרים ומזעזעים ומכבדים ומנציחים ויומיים אחכ כל זה עובר ומי חושב על זה ביום יום שלו? אם זה דבר כל כך חשוב, ואני מאמינה שזה באמת ממש ממש חשוב, אז למה אין לנו משהו בתפילה שיזכיר לנו את זה כל יום? למה הרבנים לא עושים את זה? ואם הם לא עושים האם מותר לי לנסח קטע ולהגיד אותו כל יום לאחר התפילה?
דבר ראשון- תודה על המקום לשאול!עכשיו לשאלה - יש לי התקפים של כאבים מאוד חזקים (לא בעיה רפואית, פשוט משהו שכואב ולא מסוכן). אבל כאבים חזקים בטירוף. זה יכול לשתק אותי תוך כמה דקות ולא מעניין מה עשיתי מה תכננתי- אני עכשיו במיטה. הבעיה הנוספת שנלווית לקושי הזה זה קושי אמוני. אני שוכבת ובוכה לה', מתחננת שיפסיק אבל הכאב ממשיך. כל תפילה כמעט אני מבקשת על העניין הזה אבל המצב ככה לפחות שנה וחצי. ואני לא מבינה למה ה' עושה לי את זה. אני יודעת שזו שאלה ילדותית וזה לא עובד ככה אבל אני באמת לא מבינה. יכול להיות שזה עונש? שזה אמור לעורר אותי לתשובה? זה עובד ככה?(נ. ב. ניסיתי את הקטע של התשובה ואני עושה תשובה ומקבלת על עצמי גם דברים בזמן הכאב ממש עצמו, עדיין אין שיפור...)