שלום:) ותודה רבה על הכל! כל הזמן אומרים שהקשר עם הקב"ה זה דבר מדהים ושהתפילה היא ביטוי לקשר הזה ושכל החיים אנחנו עובדים את ה' בשביל להתקרב אליו וצריכים לדבוק בו... אבל אני לא מבינה. נכון שיש רגעים שאתה מרגיש חיבור מטורף, אבל מה זה אומר להיות בקשר עם הקב"ה? הוא לא מדבר איתי.. אני צריכה להרגיש את הקשר? איך אני יכולה לתחזק קשר כזה? איך בכלל אפשר לקרוא לזה קשר אם זה מרגיש לי חד צדדי? לא חס וחלילה שאין לי טוב בחיים אבל קשה לי לחשוב שאני צריכה לפנות לקב"ה ולסמוך עליו ולדבר איתו והוא כביכול לא יוצר איתי קשר
שלום לך! איזו שאלה מהממת! אשתף אותך, שגם אני לאחרונה חשבתי מעט על הנושא, ובזכות שאלתך אני זוכה לברר אותה!אז בואי נצא לבירור התשובה ביחד😊
🔸 מה זה אומר להיות בקשר עם הקב"ה?
להיות בקשר זה לבחור להיות עם הקב"ה בשיח. אדם קיים בעולם מכוחו של הקב"ה וכיוון שהקב"ה ברא אותו. ככה גם כל המציאות, היא קיימת כי הקב"ה מקיים אותה בכל רגע ורגע. כל הקיום שלנו ומה שאנחנו תופסים כמציאות, הכל אלה הופעות וגילויים של ה' יתברך! להיות בקשר, זה דבר ראשון לדעת את כל זאת. לדעת שאני חיה בעולמו של הקב"ה! ודבר שני זה - לבחור! לבחור להיות בקשר.בין כך ובין כך אנחנו תמיד בקשר עם הקב"ה, הרי הוא מחייה ומקיים אותנו בכל רגע ורגע (גם את מי שלא מאמין בו), אז הקשר קיים. אבל התפילה (בבסיסה, מעבר לרובד ההלכתי) היא מבטאת לפי דעתי את הבחירה להיות בשיח."אני רוצה לשוחח עם מי שברא אותי, ומי שמקיים אותי ואת כל המציאות"זה הוא הרצון, וזו היא הבחירה. זה להפוך את האמונה לדבר שאני חיה אותו, ולרצות בקשר הזה!
🔸 אבל איך אפשר להיות בקשר עם מי שלא מדבר איתי?
אני יכולה ישר לכתוב פה על הפער בין העולם הזה לעולם הבא,דרגות נבואה והסבירות הכה נמוכה לזכות לכך בימינו, וכו'.אבל אני רוצה דווקא לפתוח שאני מאמינה שיש לקב"ה "דיבור" איתנו, פשוט לא בצורה שאנחנו מדברים. אפילו יותר נכון לקרוא לזה לפי דעתי "שיח". השיח של הקב"ה קיים מעצם היותנו חיים בעולמו, השאלה היא האם אנחנו בכלל מזהים שיש פה שיחה, ואם כן- האם אנחנו בוחרים לשוחח גם. הקב"ה לא נפרד מאיתנו, הוא לא אדם שעומד ב"צד השני" וחיצוני לנו. הוא המקור! המקור לנו, והמקור להכל! אז אנחנו לא מתפללים למישהו זר, אלא להפך, למי שאנחנו ממנו, לאבא שלנו! אז נכון, הקב"ה לא מדבר אלינו באופן פרטי או בעמוד ענן, או בסנה בוער. אבל השיח קיים! צריך לבחור בו, ולבחור לראות אותו!איך לראות אותו? התבוננות. התבוננות במציאות, התבוננות בבריאה. פשוט לפתוח את העיניים ולהבין שהכל זו שיחה אחת גדולה!ולפעמים אחרי חוויה משמעותית של התבוננות, מרגישים מן "קרבה כזו".זה יכול להיות בטיול כשאת עומדת על קצה ההר וממולך נפרש נוף נפלא, זה יכול להיות ברחוב עמוס בירושלים או בכותל, וזה יכול להיות אחרי התבודדות משמעותית שכוונת בה לקרבה הזו! וכשאת מרגישה את הקרבה הזו, אז גם תוכלי לזהות בבהירות את השיחה שמתקיימת, ואפילו גם קיבלת מענה. היא מתקיימת תמיד! אבל ברגעים האלה היא בהירה לנו אף יותר✨
🔸 תפילה בהקשר הדור שלנו
בימינו, כשאין בית מקדש, הקשר עם הקב"ה באמת פחות בהיר לנו. בירור האמונה, וסיבות התפילה דורשות מאתנו חקירה ולימוד מעמיק! אין "קו ישיר" לקב"ה עם קורבן במקדש,ולכן נדרש מאתנו יותר מאמץ, להאמין, להתקרב ולהרגיש!"אנחנו נאלצים לעבוד על האמונה שלנו כיוון שכל חיינו הם בהשגחה נסתרת.הנסיון של הדור שלנו הוא להאמין שכשאני מתפללת הקב"ה שומע, שבכל צעד שלי הוא נמצא.צריך להאמין בקב"ה בתור התסריטאי של החיים שלנו, ולא כשחקן הראשי."(סיכום שלי מתוך דבריו של הרב ברוך הרניק)
🔸 תפילה כביטוי לאמונהאני בטוחה ששמת לב שכתבתי פה הרבה מושגים של אמונה.וזה כי אני מאמינה שלתפילה יש קשר ישיר לאמונה. אם אני לא אהיה בטוחה במאה אחוז ל"מי"/"מה" אני מתפללת- איך אני אוכל להרגיש קשר אליו?לכן המלצה שלי לפנות מעט זמן לבירור האמונה. אפשר לפנות לרב בסביבתך ולבקש ממנו "הסבר", או ללמוד מספר המלמד אמונה מהבסיס בצורה מובנת ובהירה (לדוג' הספר "דע מה שתשיב לעצמך"). כי כשיהיה לנו מעט מושג אל מי אנחנו מתפללים, עם מי אנחנו "מנהלים שיחה" נוכל להבין ולהרגיש את הקשר דרך התפילה.
🔸 עצות וכלים פרקטיים
👈🏾 ישנם חסידים הנוהגים לפני התפילה לפנות זמן בשביל להתכונן לתפילה.חלקם לזמן רב, וחלקם לזמן קצר. "חסידים הראשונים לא היו מסתפקים בזה, אלא היו שוהים שעה שלימה לפני התפילה, כדי שיכוונו את ליבם כראוי לאביהם שבשמים"- אבל אני מזמינה אותך לנסות לפנות 5 דקות, לא יותר! נסי לשבת 5 דקות לפני התפילה, בלי פלאפון, מרוכזת, אפשר אפילו עם דף ועט. שבי וחשבי לך למה את מתפללת, מה היית רוצה לבקש, על מה היית רוצה להודות. את יכולה להתבונן בזמן הזה על העולם, לראות ולהתפעם מהגודל ולהכיר בקב"ה מתוך הבריאה- ומתוך כך לצאת לתפילה! לאחר שהתרכזת, ניקית מחשבות, ביררת קצת את הרצון ואת הקשר.
👈🏾עצה שקיבלתי בנוגע לחיזוק האמונה, והיא עזרה לי מאוד, היא להתפלל במהלך היום תפילה נוספת בנוסח שלי, לא מהסידור. (כמובן שהתפילה הזו היא תוספת לחובה ההלכתית של תפילה אחת ביום לנשים) פשוט לדבר! על מה שאת רוצה, לשתף על איך היה היום, הדברים הטובים שקרו והיית שמחה שיימשכו עוד, או להפך קשיים שהיית רוצה שהקב"ה ישלח לך את הכוחות להתגבר עליהם, וגם פשוט להגיד תודה! להגיד כל מה שיושב לך על הלב! זה גם לא חייב להיות הודאה או בקשה- זו פשוט שיחה עם אבא!
🔸 לא להתאכזב, אבל גם לא "לזרוק" יש תקופות שבהן לא קל תמיד להתפלל. גם בתפילה, כמו בחיים יש עליות וירידות. יש תקופות שבהן הקשר בהיר לך וחזק, ואת תרגישי את האורות!!אבל תזכרי שייתכן מאוד שגם תגיעי לתקופות שבהן האורות טיפה יתעמעמו, ויהיו או שאלות על הקשר, או שלא תרגישי אותו כ"כ.אבל תזכרי שגם בתקופות האלה- הקשר קיים! הוא קיים תמיד!זה יכול להיות טיפה מייאש, לחוות את החיסרון הזה, אבל חשוב לא ליפול מזה. ובתקופות האלה לנסות לחזק את הקשר, ולהשתדל על כך- אבל בד בבד לא ליפול גם לעצבות! תאמיני בעצמך שגם את זה תעברי❤️
מקווה שבע"ה תזכי להרגיש את הקשר והחיבור! לראות אותו, ולבחור בו! בהצלחה, אפרת