ש. אני מרגישה לאחרונה ממש רחוקה מה'.. סתם דוגמה במה זה מתבטא -נגיד שמאוד קשה לי להתפלל וגם כשאני כבר מתפללת אז אני פשוט מריצה את התפילה בלי כוח אפילו.. וזה משפיע גם על הדיבור הישיר שלי עם ה' וכו.. אשמח לעצות מה לעשות אני באמת לא יודעת מאיפה בכלל להתחיל..
ת.שלום לשואלת היקרה🙂
איזה נפלא שאכפת לך כל כך מהקשר שלך עם הקב"ה. איזה טוב לשמוע שזה דבר שמעסיק אותך.
עם זאת אני מצטער לשמוע שאת חווה ריחוק מה'... זה בטח קשה מאוד.
כדאי לדעת, שהריחוק הזה יכול להיות דבר 'טבעי'. כשם שלפעמים אנחנו מרגישים רחוקים מאדם שאנחנו אוהבים.
חכמי החסידות קראו לזה 'שוֹב' . הם דיברו על שני מצבים, שבאופן טבעי אדם נע ביניהם: 'רָצוֹא' - מצב שבו מרגישים קרובים לה', כמו בתפילה טובה, או אחרי לימוד עמוק. במצב הזה אנחנו רוצים את ה' ורצים אחרי ה', אנחנו שואפים גבוה לשמיים. ו 'שוֹב' - מצב שבו החשק נגמר, ולא מעניין או מושך אותנו לעשות דברים 'קדושים'. זה מצב שבו אנחנו שבים לארץ, נוחתים.
למה זה ככה? הבעל שם טוב מציע כיוון: "כי תענוג תמידי – נעשה טבע ואינו תענוג. לכך האדם עולה ויורד בעבודת השם יתברך – כדי שיהיה לו תענוג, שהוא עיקר עבודת השם יתברך." - אם היינו כל הזמן ברָצוֹא, היינו מתרגלים, וכבר לא היה לנו תענוג מזה... כי תענוג שחווים בצורה תמידית, מאבד את עצמו... לכן יש גם שוֹב, ריחוּק.
מה עושים ב'שוֹב' ? מה עושים כשמרגישים רחוקים? ר' נחמן אומר (ליקוטי מוהר"ן תורה ו') שבזמן של 'שוב' יש עבודת ה' מיוחדת. כשם שברגעים הגבוהים שלנו יש עבודה, כך גם ברגעים הקשים, כשאנחנו רחוקים. אדם צריך להיות בקיא בעבודת ה' גם ב'שוב', גם במצב המרוחק. מצב כזה הוא נורמלי, הוא קורה מעצם הטבע שלנו. ולכן צריך לדעת מה לעשות כשאנחנו שם.
אז מה עושים בתכל'ס?אני מציע קודם כל לדבר על זה. עם חברה, או עם מישהי שאת יכולה לדבר איתה על דברים כאלה. אם לא יצא לך עדיין לנהל שיחה כזאת עם חברה, תנסי לחשוב אם יש מישהי שתבין את ליבך, ושאיתה תוכלי להתחיל. כדאי לדבר על הקשיים שלנו באופן כללי, וגם כשזה מגיע לעבודת ה'.
אפשר גם לדבר עם ה'. צאי להתבודדות! 😀 (חבל שאין סמיילי של חסיד ברסלב...😆) תמצאי מקום שבו רק את וה' נמצאים. זה לא חייב להיות ביער... אפשר לבד בחדר. תספרי לו על זה, ותשתפי אותו מה עובר עליך. (יכול להיות שתנסי פעם אחת ולא ילך. לא נורא, לא תמיד הולך בפעמים הראשונות. תנסי שוב)
דבר נוסף: תיזכרי ברגעים של 'רָצוֹא'. כשאנחנו במצב של 'שוב', לפעמים נדמה לנו שנהיה תקועים לעולם בריחוק הזה, ושזהו! לא נרגיש יותר את קרבתו של הקב"ה. ולכן שבי עם עצמך ותיזכרי ברגעים שבהם הרגשת את הקב"ה, ברגעים גדולים של קרבת ה'. את שייכת למקומות האלה! הם עוד 'ישובו'😉 , בזמן שלהם, אל תדאגי.
עוד משהו: את יכולה לקבל על עצמך (בלי נדר) משהו קטן, לתקופה הקרובה. נניח: לכוון במקום מסוים בתפילה. זה מביא אותי לדבר האחרון (ואולי הכי חשוב): כדאי לקבוע לימוד תורה קבוע . בנושא שמעניין אותך. אפשר עם חברה, לקבוע פעם/פעמיים בשבוע (או יותר😀). אפשר גם לבד. הלימוד יכול ממש לקרב אותנו לה' ולמלא אותנו באור.
מקווה שעזרתי. תמשיכי עם הרצון הנפלא הזה שיש לך, להיות קרובה לקב"ה. אל תוותרי😃 יאיר