שלום :) לאחרונה קראתי מספר של הרב חגי הראל משל ממש יפה. בקצרה; כוללניק אחד היה זקוק לכסף רב, התייעץ עם הרב שהמליץ לו ללכת לכותל, הלך לכותל להתפלל לקב''ה, באורח פלא קיבל באותו רגע את כל הכסף שביקש. שאר הכוללניקים שמעו את זה ורצו לכסף אבל לא זכו בכלום. ראש הכולל אמר להם שהראשון הלך בשביל להתפלל ואילו הם - בשביל הכסף.. העניין הוא שמאז אני לא מצליח לנתק בתפילות שלי את הרצון להתפלל - והציפייה לקבל על זה פרס, ואז אני מרגיש צבוע... כאילו שאני מתפלל רק עבור הדבר שאני ככ רוצה.
בוא ננסה לדייק יותר את המסר שהבנת מהסיפור. ברור, שכל מי שמתפלל - רוצה את הדבר שעליו הוא מתפלל, ואין בכך כל פסול! זוהי צורתה הטבעית של התפילה. השאלה היא, מתוך איזו עמדה נפשית ניגשים לתפילה ואיך מתייחסים אליה: אותו מתפלל בסיפור שלך, אכן רצה גם את הכסף – הרי לשם כך הוא טרח ליסוע לכותל כדי להתפלל; אילו רצה רק 'להתפלל', יכל להתפלל גם על כל דבר אחר... אז אם כך, מה ההבדל בינו לבין המתפללים האחרים, ש'נכשלו'?
ההבדל הוא, שהראשון ניגש לתפילה בצורה טבעית – לבקש מה'. האחרים ניגשו לתפילה כמו אל 'מכונה' – לְחַץ על כפתור הכספומט, וְיֵצֵא לך כסף. אבל תפילה היא לא כספומט. היא עולם מלא של קשר בין הבורא לנברא, שהצרכים שלנו הם רק הטריגר שיעורר אותנו לגשת אליו. הקב"ה יודע הכי טוב מה טוב בשבילנו, ואנחנו לא צריכים לשכנע אותו לקיים את רצונותינו, אבל מצד שני אנחנו כן נדרשים להתפלל על כך, כי זה מה שהוא מצפה מאיתנו. כך שאמנם התפילה כוללת בתוכה גם רצון להתקיימות המבוקש, אבל יש בה הרבה מעבר לזה. אני ממליץ לך לעיין בתשובה 3370 שמסבירה את הנושא יותר בהרחבה https://katzr.net/1951f4 .
חז"ל (ברכות נד-נה) אומרים כי "המאריך בתפילתו ומעיין בה – סוף בא לידי כאב לב", ומפרש רש"י: "מעיין בה - אומר בליבו שתיעשה בקשתו לפי שהתפלל בכוונה. כאב לב - שאין בקשתו נעשית". כלומר, צריך לבוא לתפילה מתוך תקווה שהיא תתקבל ותיענה, אבל לא להיות לחוצים על העניין או להתאכזב אם היא לא תתקיים. אנחנו מקיימים את השתדלותנו (גם) באמצעות התפילה, ומעבר לכך – משחררים ובוטחים בקב"ה שיעשה מה שטוב לנו, בין אם זה כפי שהתפללנו ובין אם לא. חשוב לזכור שכל תפילה היא בעלת ערך רב, וגם אם היא לא התקיימה כפי שציפינו – היא הועילה לדברים אחרים, גם בתוכנו פנימה, גם בעולם הרוחני, וגם בעולם המעשי.
לסיכום, אין סיבה שתרגיש לא בנוח עם זה שאתה מתפלל כדי לקבל את המבוקש – כל עוד אתה לא בא בגישה שהתפילה היא כספומט או שכנוע של הקב"ה, אלא מתוך רצון לקיים קשר איתו ולהביע את תלותך בו באמצעות התפילה. התפילה פועלת עלינו פנימה; היא מעמיקה בנו את ההכרה שהווייתנו תלויה בו יתברך, וגם עוזרת לנו לדייק את הרצונות שלנו. לפני שאנחנו ניגשים להתפלל על משהו, עולה המחשבה – האומנם ראוי להתפלל על כך? למה זה חשוב לי? במה זה יעשה אותי או את העולם טוב יותר? כיצד זה יתרום לי לעבודת ה'?
אין הכוונה שהתפילה היא תרגיל מדיטציה, חלילה. תפילה היא תפילה – בקשה מעומק הלב; אך כשבאים אליה בעמקות ולא בשטחיות, היא פועלת גם הנפש פנימה, ובכך עושה אותנו ראויים יותר לקבל את הטוב האלוהי✨.
עלה והצלח,🌱 שלמה