כל השאלות שנשאלנו #שלמה

אני רואה שהרבה שואלים אתכם על זוגיות בגיל צעיר ואתם אומרים שלא מומלץ ושכדאי להיפרד עד גיל מאוחרחברה שלי ואני ביחד כבר יותר משנה ב"ה, שומרים נגיעה והולך לנו מעולהאז למה למנוע מהרבה בני נוער את ההזדמנות לקשר שיכול לבנות בית בישראל?

היי, דבר ראשון ממש תודה על הפרוייקט!!אתם לא מבינים כמה שאתם עוזרים ומחזקים..רציתי לשאול מה האיזון בין מידת הגאווה לבין מידת הענווה ? איך אני אמורה להוריד את מידת הגאווה שלי אבל עדיין להישאר עם הבטחון העצמי שלי, הרבה פעמים אמרו שחשוב להיות עניו אבל היו לנו גם הרבה פעמים שאמרו שאנחנו צריכים לדעת מה אנחנו שווים אבל זה קצת סותר את עצמו... אם משה רבינו היה מאמין בעצמו ויודע את החוזקות שבו אולי הוא היה מסכים על הפעם הראשונה להיות המנהיג של עם ישראל אבל אני זוכרת שהיו מפרשים שאמרו שדווקא בגלל שהוא לא ידע וחשב שהוא מתאים להיות המנהיג של עם ישראל דווקא בגלל זה הוא הכי התאים. אז אני לא אמורה לדעת את החוזקות שלי? מידת הגאווה זה אומר רק לא להשתחצן? כי אז יוצר מצב של אחד בפה אחד בלב... ומידת הגאווה היא גם כשאתה לבדך.. ת.שלום לשואלת היקרה!🙂 אשרייך שחשוב לך לברר את הנושא המהותי הזה.✨

שלום :) לאחרונה קראתי מספר של הרב חגי הראל משל ממש יפה. בקצרה; כוללניק אחד היה זקוק לכסף רב, התייעץ עם הרב שהמליץ לו ללכת לכותל, הלך לכותל להתפלל לקב''ה, באורח פלא קיבל באותו רגע את כל הכסף שביקש. שאר הכוללניקים שמעו את זה ורצו לכסף אבל לא זכו בכלום. ראש הכולל אמר להם שהראשון הלך בשביל להתפלל ואילו הם - בשביל הכסף.. העניין הוא שמאז אני לא מצליח לנתק בתפילות שלי את הרצון להתפלל - והציפייה לקבל על זה פרס, ואז אני מרגיש צבוע... כאילו שאני מתפלל רק עבור הדבר שאני ככ רוצה.

שלום לכולם! תודה רבה לכם על הכל! אני בן 19, דתי לאומי, שיעור א', ואני מתכוון להתגייס בשנה הבאה בעז"ה. עכשיו יש לי בעיה, אני אוהב מאוד את עם ישראל, באמת.אבל לפעמים, יש לי קושי גדול, באמת, לראות את עצמי אוהב חלק מהחרדים.בעיה באם זה להזדהות איתם, או סתם לחבב אותם ולהעריך אותם. יוצא לי לא מעט פעמים לכעוס עליהם/לשפוט אותם (שוב, את חלקם, המאוד גדול). אני מדבר בעיקר בנוגע לנושא הצבא, שאני לא מצליח להבין איך בדיוק אני אמור להעריך אותם, כשהם יושבים מתחת המזגן ויש חיילים שערים יומם ולילה ומגינים עליהם. מאיפה זה בא, ואיך יש להם את הזכות הזאת בכלל??? לא מצליח להבין את הגישה הזאת, שהם חושבים שמישהו אחר צריך לעשות את העבודה במקומם. באמת קשה לי עם זה, וקשה לי להרגיש בנוח איתם. למה זה ככה? למה הם לא יכולים להבין מה קורה סביבם? דרך ארץ, להתגייס. אשמח לדעת מה דעת התורה בעניין, ומה דעתכם? איך אני יכול ללמוד לאהוב אותם? שאלה נוספת, באותו הקשר.. אני באמת מאוד סטיגמתי בנושא שמאוד מרתיח אותי, עישון.. לא מצליח להבין, איך רבנים, איך דתיים, איך חרדים, מעשנים.איך? זה פשוט כואב לי שאנשים לא מבינים מה זה ונשמרתם לנפשותיכם.. ברוך ה' מעולם לי עישנתי ובעזרת ה' גם בחיים לא אאעשן.אבל אני חייב להבין מה אפשר לעשות? מותר לדבר על זה עם רב שמעשן למה הוא לא מפסיק? אשמח לדעת איך אתם מציעים להתמודד עם נושא העישון..כי זה ממש חורה לי בלב כל פעם שאני רואה מישהו, וזה מה שנקרא הורס לי את כל התדמית הטובה עליו.מקווה שהשאלה מובנת :) אשמח לעזרה, תודה רבה🙏

מהו האדם האידיאלי?

ש.מרגישה ממש בורה שאני שואלת את זה.. אבל אני חייבת להביןנכון יש משנה, גמרא וזה? אז איך זה הולך?כי אני זוכרת שיש מסכת מסוימת שנמצאת במשנה ואז אני רואה שיש את אותה מסכת בגמרא. משנה זה סוג של הגמרא? מזה משניות, מסכת, וזה.. אתם יכולים בבקשה להסביר מפורט איך התורה שבע"פ הולכת? עוד משהו למה הגמרא כביכול שייכת לבנים ונגיד הלכות ומשנה לבנות?

ש.אהלן! וערב טוב. אקדים ואומר - אני בא מתיכון דתי. רוב החברים שלי הולכים למקדצים. אני (בין הבודדים) שהחליט ללכת לישיבת הסדר.בכל מקרה - עוד מעט כבר סוף שנה, ועוד לא הייתי באף מקום. איך מתחילים שבושים? איך עושים את זה? פשוט מגיעים לישיבה סתם ככה? כי ראיתי בחלק שצריך להרשם, אבל אני לא רוצה להתחייב.. זה שאני בא לשבוש אומר גם שאני אוטומטית נרשם לישיבה? ואם לא, ונניח ואהבתי, איך נרשמים? איזה ישיבה מומלצת למישהו שלא ככ בקיא בגמרא? ולא מכון מאיר או מכינות.. ישיבה שאני אוכל להרגיש בה במקום ולהשתלב לאט לאט בלי להרגיש מאחורה.

קודם כל תודה רבה! אז אני אשמח שתענו לי מהרר כי אני שואלת משהו על ל"ג בעומר..אני יודעת שאתם רק אחרי בערך שבועיים יכולים לענות אבל אני אשמח אם תענו לי לפני כי זה עוד מעט.. אני אקדים ואומר שאני לא אחת שמסתובבת עם בנים/מדברת/נפגשת וכו'.. אז ככה, כמה בנים(אחד קטן ממני בשנה והשאר בגיל שלי) שאלו אותנו אם הם יכולים להצטרף למדורה שלנו. חברות שלי שלא אכפת להם להיות עם בנים וכו' הסכימו(כאילו כל הכיתה..) אז אני בדילמה אם ללכת למדורה או לא.. מצד אחד, אני רוצה להנות ולהרגיש את היום הזה בצורה מיוחדת יותר וגם אני יכולה פשוט להיות עם חברות שלי בצד.. ומצד שני, אני מרגישה ויודעת שזה לא בסדר ולא נכון וחוץ מזה אני פוחדת שהם יתחילו להביא את כל הבנים למדורה שלנו ויהיה שם כזה חפלה.. ניסיתי לדבר עם חברות שלי וזה לא הלך..ואני גם לא רוצה לעשות מדורה אחרת, זה סתם מתנשא ואני גם לא רוצה.. מה הייתם מציעים לעשות? כדאי לי ללכת ופשוט להיות בצד רק עם חברות שלי ולא לדבר עם הבנים וכזה או לא ללכת? סליחה על החפירה-רק לקרוא את השאלה ייקח שבועיים ; )

אני אחות שכולה (אחותי הגדולה נרצחה...), חשבתי על זה ... האם שיבוא המשיח, ויהיה תחיית המתים, אחותי תחזור בגיל שבו נרצחה או בגיל שבוא היא אמורה להיות?? ( שאלה טיפה מסורבלת.. מקווה שתבינו ותוכלו לענות:)

אני ממש מקפידה על שירים בספירת העומר, לא שומעת גם שירים עצובים, לא מתקרבת לכלי נגינה, מדלגת על כל דבר שנשמע כמו מוזיקה וכו'... כולן מסביבי שמות כל הזמן מוזיקה, ומרובן אני לא יכולה לבקש שיפסיקו. אז אני מנסה ממש שלא ליהנות מהמוזיקה, אבל אני לא מצליחה... איך אני יכולה לעבוד על עצמי, שלא ליהנות מזה? (גם משירים שבמשך השנה, כשאין לי בעיה לשמוע מוזיקה, אני לא נהנית מהם, ועכשיו כן) תודה רבה צדיקים!

אחרי תהליך של בירור עם עצמי אני יכולה להגיד שאני מאמינה באמת, שאני לא יודעת שיש הקב"ה אבל אני מרגישה אותו בלב שלי, וההרגשה העיקרית היא הידיעה שכל פעם כשאני לומדת ספר מסויים, עובדת על התפילה שלי ומתפללת בכוונה אז זה גורם שאני עובדת יותר על המידות שלי ונהיית בן אדם יותר טוב, כי באמת התורה היא דרך חיים שמכוונת אותנו להיות אנשים יותר טובים פה בעולם ולקדש שם שמיים. ואני בטוחה שמאז שאני יותר עובדת על להרגיש את הקב"ה ביומיום שלי אז החיים שלי יותר טובים ושמחים כי אני מרגישה שיש איתי שותף לכל מה שקורה ועובר עלי.עממהההההה, יכול להיות שגם בשאר הדתות זה ככה, אולי גם בנצרות אז "המצוות" ו"המנהגים" שלהם הם דברים שמכוונים אותם להיות יותר טובים, וגם הם מרגישים שיש איזשהו מישהו שאיתם. אז איך אני יודעת שהיהדות זה באמת הדבר הנכון?ואם כן, אז למה אנחנו כזה מיעוט שמאמין בקב"ה?(בלי הקטע הזה שהם לא מכירים והכל..)

ש.אהלן, אשרייכם על הפרוייקט המטורף!כל החברות שלי ומי שמסביבי עם רישיון, אני לומדת כבר שנה ונכשלתי בלא מעט טסטים..חברות שלי שהתחילו ללמוד נהיגה הרבה אחריי עברו מזמן ונגמר להן תקופת המלווה..אתמול חברה ממש טובה עברה טסט וכולן עשו לה מסיבה ופשוט לא הצלחתי להביא את עצמי לבוא לחגוג ולשמוח איתה במקום זה רק ישבתי ובכיתי בבית...עכשיו, זה לא שאני לא נוהגת טוב, כמעט כל הטסטים לי נכשלו על דברים שטותיים ועל קטע של חוזר מזל.אני מרגישה שחברות שלי מרחמות עלי עם כל אחת שעוברת וזה בעיקר הדבר שמפריע לי, נמאס לי מה"בקרוב אצלך" ו"יאללה את הבאה" מרגישה שזה מרחיק אותי מהחברות וכבר הן לא שם בשבילי..אשמח ממש לטיפים להתמודדות עם החברות והסביבה, תודה:)