ש
אני לא מבינה איך יכול להיות הפסקי הלכה שיש בזמן האחרון. רק השבת בפרשת ויקהל פקודי למדנו כמה השבת חשובה והיום בבוקר אני רואה בעיתון שכתבו שיש רבנים שמתירים לשים בליל הסדר על השולחן מחשב פועל! זה פשוט לא הגיוני! ואפילו אם זה מותר מכל הבחינות, זה פשוט לא נשמע אמיתי. איך יכול להיות שבמשך אלפי דורות נאבקנו עם אי ספור מלחמות, גלויות, רדיפות, גזירות קשות, שואה ובכל הזמן הזה אנשים הקריבו את עצמם בשביל קידוש ה'! בשביל לשמור עוד מצווה אחת! כבר עברנו מגפות קשות ועם כמה שהנגיף הזה קטלני ומסוכן וקשה, זה פשוט נראה כאילו אנחנו "מתקפלים"! איפה האמונה שלנו? אנחנו יכולים באמונה גדולה ובעזרת ה' להתמודד עם המגפה הזאת בצורה הרבה יותר אמונית ועם הרבה פחות התפשרויות!
ת
יש פה שתי שאלות שונות
1. איך זה שבדורות אחרים אנשים היו מוכנים להקריב הרבה יותר בשביל היהדות ואילו היום זה נראה כאילו אנחנו "מתקפלים" מהר.
2. למה יש פוסקים שמחליטים להתחשב בדברים כאלו בפסקים שלהם.
לדוגמא עצמה אני *לא* אתייחס כי היא פסיקה שיועדה במקור למקרה ספציפי שמבוססת על הנחת יסוד בעייתית ועל כן רוב הפוסקים חולקים עליה.
לגבי השאלה הראשונה, את צודקת, בדורנו יש פחות "יכולת התמודדות" אבל זה לא בגלל איזה חולשה של הדור, אלא כי זה אופי אחר של קשיים, בהתמודדות עם התנגדות ישירה, אנחנו פיתחנו כיהודים חוסן להתמודדות. אולם, ה"יצר הרע" בכל דור הוא שונה והיום מדובר בקשיים אחרים שמבחינות מסוימות הם יותר קשים כי הם לא כמו גזירות ששם זה יותר שחור ולבן (ברור מה נכון רק שזה קשה) ואילו בדורנו זה יותר מורכב כי לא עומדים מול "רע" אלה מול קשיים כאלה ואחרים (למשל- אני מאמין שרוב האנשים אם היו מגיעים אליהם וכופים עליהם לא לברך ברכת המזון הם היו מתנגדים, אבל כשזה קושי של להיזכר וכל מיני דחיות "אני אברך עוד כמה דקות" זה פחות מרגיש כמו התמודדות וממילא יש הרבה אנשים ש"נופלים" בזה) בנוסף, פעם כל החברה הייתה שומרת הלכה. אישה שהלכה לא צנוע הייתה מנודה מהקהילה, וכנ"ל מחללי שבת. הקשיים היום שונים לחלוטין..
לגבי השאלה השנייה, לפוסקים אמור להיות את שיקול הדעת מתי זה קושי מספיק גדול בשביל לחפש דרכים להקל, גם אם תיאורטית זה קושי שהיה אפשר לגבור עליו, לעיתים צריך להבין שיש אנשים ספציפיים שמבחינתם זה הרבה יותר קשה. כיוון שזה עניין של שיקול דעת (לעיתים מאוד עדין) צריך בדברים כאלה ללכת אחרי פוסקים גדולים בתורה שמכירים את הנתונים ויש להם אחריות על הדור, גם אם המתיר או המתירים הם רבנים רציניים, אם הם נותנים הוראה כללית והם לא מהפוסקים של הדור הם עשויים לטעות בשיקולים (מתי זה דבר שעשוי לגרור טעויות בעתיד? מתי זה יגרום לזלזול? מתי יהיו אנשים שלא יבינו? אלה לא שאלות שיש עליהם תשובה חד משמעית).
אריאל מייקלסון, 052-8431692