ש. היי, אני בת 17. אבא שלי בן 60+ והוא קצת מתחיל להזדקן... יש לו מכשירי שמיעה והוא מתחיל לשכוח דברים, גם דברים שהוא ידע כל החיים שלו. זה ממש מפחיד אותי. ואני יודעת שזה הגיוני בגיל 60 אבל אני לא מצליחה לשחרר את זה... כל פעם שהוא שוכח משהו אני מתחילה לפחד. אתם יכולים לעזור לי לקבל את זה איכשהו?
ת.
ה' ברא אותנו עם איברים מאוד משוכללים ומדוייקים שמתאימים בדיוק למה שאנחנו צריכים, אבל ככל חומר, בפרט חומר שמסודר בצורה כל כך עדינה, גם זה כלה, הקב"ה עשה עמנו חסד שהכליון הטבעי של הגוף יהיה בצורה איטית והדרגתית כדי שנוכל להתכונן למצבים של פחות תפקוד ושזה לא "יפול" עלינו בבת אחת.
לכן אין צורך לפחד מזה שהשמיעה שלנו הולכת ופוחתת כל שנה וכך גם הזיכרון, דברים מהסוג הזה לא נופלים עלינו (בדר"כ) כרעם ביום בהיר ואת המצב הקיים אנחנו מכירים.
מה כן אפשר לעשות? לנצל את זה שהקב"ה נותן לנו את הזמן הזה שבו אנחנו מתחילים להרגיש שדברים קצת "הולכים" מאיתנו ולראות בזה הזדמנות לחזק את הקשר עם אבא.
עוד חודש יש לך חופש גדול, תנצלי אותו כדי לשבת עם אבא שלך, לבקש ממנו שיספר לך על הילדות שלו, על המשפחה שלו, על ההרגשות שלו כילד במלחמת ששת הימים, על איך הוא רואה את העולם וכו' אני חושב שאם תשקיעי בזה זמן את תשמחי עוד שלושים שנה שניצלת היטב את החסד של הקב"ה.
הערה- חשוב לשים לב שיש הבדל בין סוגים שונים של איבוד זיכרון ויש הבדל גדול בין מחלות זכרון לבין סתם איבוד טבעי של זכרון.
אריאל מייקלסון