*ש*
מהו הרעיון האידיאולוגי של המגזר הדתי לאומי? ואם מטרת חיינו בעולם ידועה אז מדוע להכניס את עצמנו לנקודות רבות של בחירה שישנו ספק שאנו עלולים להיכשל בהם?
*ת*
קודם כל אשרייך על רצונך לברר ולדעת!
לשאלך הראשונה: האידאולוגיה שלנו, הציבור הדתי לאומי, היא ללכת בדרך התורה, כפי שאנו לומדים ומבינים אותה, ואפרט.
דרך התורה היא קודם כל מעשית. ולמעשה, אנו מחויבים להלכה באופן מוחלט. אנחנו מבינים שיש כאלה שיותר קשה להם, אך אנחנו שואפים לקיים את ההלכה בשלמות, ובאידאל רוצים שכל אחד ואחת יקיימו את ההלכה בשלמות.
אך עם זאת, אנחנו מבינים שיש דברים מורכבים בעולם, אנחנו רואים במציאות שלא כל עם ישראל שואף לקיים את ההלכה, ולכן יחסנו לכל מיני דברים וגופים הוא יחס מורכב, ואבטא את זה בשני התחומים שבהם רואים את זה במיוחד – היחס למדינה והיחס לעולם החול.
ביחס למדינה, אנו מתוך התורה רואים את מדינת ישראל כגוף חשוב שיש לתמוך בו, ואף רובנו רואים את המדינה כראשית צמיחת גאולתנו. אנו לא רואים את המדינה כמשהו חוץ - תורני אלא כמשהו שהוא חלק בלתי נפרד מהתורה. לכן אנחנו אומרים הלל ביום העצמאות וביום ירושלים בשמחה רבה על הניסים האדירים שה' עשה לנו במלחמות השחרור וששת הימים ועל עצם הנס העצום שנקרא מדינת ישראל. בנוסף אנחנו גם מתגייסים לצבא ולשירות הלאומי ואנחנו רואים בכך מצווה וחובה. כמובן שאנחנו מבקרים את הדברים שנגד התורה שקורים במדינה ובצבא, אך זה לא מבטל את היחס החיובי כלפי המדינה והצבא.
אנחנו רוצים להיות מעורבים בכל הדברים שקורים במדינת ישראל. אנחנו לא מסתפקים בחינוך ובירושלים, אלא יש לנו אמירה בכל דבר – בכלכלה, בחברה, בבריאות, בביטחון ובכל מה שמרכיב מדינה. אנחנו לא מספקים רק בלדאוג לעצמנו ולמוסדות שלנו, אלא רוצים להשפיע ולתקן את העולם בכל התחומים.
וזה לא רק בממשל – אנחנו רוצים להיות מעורבים בכללי בחברה, ומתוך כך להשפיע עליה לדרך התורה. אנחנו נמצאים בכל מקום. בכל מקום תראי דתיים לאומיים, כמעט בלי יוצא מן הכלל. ישנן ישיבות דתיות לאומיות מאילת ועד קריית שמונה, ובדרך בכל הארץ. בנות השירות הלאומי נמצאות בכל מקום. בכל יחידה בצבא ובכל מקום עבודה כמעט תראי דתיים לאומיים. נכון, אנחנו קצת כיוון שבאחוזים ביחס לעם אנחנו קצת, אבל אנו נמצאים בכל מקום כי אנחנו רוצים להשפיע מתוך החברה.
התפיסה הזו היא תפיסה תורנית. אנחנו לומדים את התורה ומתוכה מבינים שכך עלינו לפעול. אנו מבינים שזה רצון ה' מאיתנו – לפעול בתוך החברה והמדינה, לשמוח על המדינה שה' נתן לנו, להתגייס לצבא ולשירות הלאומי וכן הלאה.
וכפי שכתבתי, התפיסה הזו מחייבת יחס מורכב והיחס הזה מתבטא בכך שמצד אחד אנו אוהבים את המדינה ומתגייסים לצבא, ומצד שני כמו שכתבתי אנחנו מוחאים ופועלים נגד הדברים הלא טובים שנגד התורה שיש במדינה ובצבא.
הנקודה השנייה שיש בה מורכבות היא ביחס לעולם החול. הדבר הראשון הוא עבודה. אנחנו מאמינים שאדם צריך "לקדש את החומר" - לעבוד בכל המקצועות: רפואה, הייטק, עריכת דין, הוראה, ניהול וכו' אבל שיבוא לשם מתוך תורה ויראת שמיים. שיעשה את כל מה שהוא עושה כדי לקדש שם שמיים בעולם, ובלי לוותר על קביעת עיתים לתורה.
בשביל להגיע לזה, אנחנו צריכים תעודת בגרות ולימודים באוניברסיטה, ולכן אנחנו לומדים גם מקצועות חול. לא כי אנחנו פחות דתיים - אלא כדי שנוכל לקחת את הדת שלנו, כלומר את האידאולוגיה שלנו ולפעול איתה בעוצמה בכל תחומי החיים.
כמובן - אנחנו צריכים גם גדולי תורה אצלנו ובהחלט שמחים על כל אחד שנשאר בבית המדרש ומתגדל, אך אנחנו מבינים שלא כולם מתאימים ויכולים להיות כאלה ולכן אנחנו שולחים כל אחד לאן שמתאים לו.
כמו כן, אנחנו לוקחים את הדברים הטובים בעולם החומר ומכוונים אותו לעבודת ה', ומשליכים את הדברים הרעים. לדוגמא - אם אני צריך סמארטפון בשביל העבודה שלי, ואני גם משתמש בו כדי לשמוע שיעורים - אז יהיה לי סמארטפון עם סינון ואני אגביל את השעות שלי בו, אבל אני כן אשתמש בו. בלי לפחד.
גם כאן, התפיסה הזו היא תפיסה תורנית לגמרי! אנחנו מאמינים שכל אחד צריך לקחת את מה שהוא טוב בו, את המקצוע שהוא יעשה הכי טוב - ולהגיע לשם מתוך עולם של תורה מלא וגדוש. זו הדרך שבה התורה התכוונה שנחייה.
תורה בלי עבודה היא לא תורה שלמה ואמיתית, ועבודה בלי תורה היא לא עבודה שלימה ואמיתית. אלו שני דברים בלתי נפרדים.
וגם כאן צריך יחס מורכב, וזה מתבטא בכך שמצד אחד אנחנו חיים את החיים, לומדים מקצועות חול ולוקחים את הדברים הטובים שיש בעולם החול והחומר, ומצד שני אנחנו לא לוקחים את הדברים שהם נגד התורה ומכוונים את כל הדברים לעבודת ה' ולא לדברים אחרים.
ועם המורכבות הזו, אנו מגיעים לשאלתך השנייה.
אכן זה לא טוב להיכנס למקומות שאנו לא בטוחים אם ניכשל בהם או לא. אנו מבקשים מה' בכל יום "אל תביאנו לידי נסיון". אם יש מקום שיש לנו ספק האם ניכשל בו והוא יוריד את רמת הרוחניות שלנו, באמת לא כדאי להיכנס אליו.
אך ישנם הרבה מקומות שאפשר להיכנס אליהם ולא להיכשל. יש המון איפה להשפיע, ובהרבה מקומות אפשר להשפיע בלי לרדת ברמה הרוחנית. אינני יודע לאיזה מקומות התכוונת שאמרת שאנו מכניסים את עצמנו אליהם ואנו עלולים להיכשל בהם, אך צריך לשקול כל מקרה לגופו, וכל עוד ההשפעה שלי שם תהיה יותר מאשר ההשפעה עלי, מצווה וצריך להיות שם.
כמו כן, ככל שנברר היטב את דרכנו על ידי לימוד ובירור וככל שנחדד את הקווים שלנו, נוכל יותר להשפיע ולהיכנס למקומות שצריכים אותנו שם, וכפי שכתבתי, כיוון שהיחס שלנו לעולם הוא מורכב, ואנחנו פועלים בדרך מורכבת, לפעמים קורה שאנחנו נכנסים למקומות מורכבים וחושבים שנצליח להשפיע שם, ולכן בכל מקום צריך לבדוק היטב האם נצליח להשפיע יותר משנהיה מושפעים, וככל שנחדד את ערכינו נוכל להיכנס ליותר מקומות, ולרוב אם אנחנו באים להשפיע אנחנו גם לא נושפע.
ולכן חובתנו היא ללמוד, להידבק בתלמידי החכמים שיש לנו וללמוד מהם, ובעיקר להשית את האידאולוגיה שלנו – הלא היא דרך התורה על כל תחומי חיינו – המוזיקה שאנחנו שומעים, הבגדים שאנחנו לובשים וכן הלאה. עלינו ליצור תרבות וצורת חיים שבה חיים את החיים החומריים כאן בארץ, על פי דרך התורה.
שנזכה לעבוד את ה' באמת, להצליח להיכנס לכל המקומות שאנו יכולים ולתקן עולם במלכות ש-די, על ידי כך בעזרת השם כל עם ישראל ילך בדרך התורה האמיתית - הלא היא דרך הציונות הדתית.
אם לא הבנתי את השאלה נכון וכן לכל שאלה אחרת אפשר לפנות אלי דרך המייל של המשיבים.
יוסף פרנק