ש.
הייי, לאחרונה נכנסתי לקשר עם מישהו, גם לפני שהתחיל הקשר הכרנו אחד את השני (ביחד בסניף).
במשך כמה חודשים דיברנו כל יום, ובהתחלה זה התחיל כקשר ידידותי, יש לנו הרבה דברים במשותף ובאמת שהוא בן אדם מדהים תמיד כיף לדבר איתו והוא ממש מצחיק ונחמד, לאחר כמה חודשים הקשר הפך לרציני יותר, הוא רואה את הקשר הזה כמשהו רציני ממש... קשר חתונה, וזה לא ממש הדדי. אני מחבבת אותו ממש אבל אני פשוט לא רואה אותנו מתחתנים, אני יודעת שזה שטחי אבל המראה שלו ממש מפריע לי. אני ממש מבולבלת, אני לא באמת יודעת מה יקרה בעתיד אז אני לא יודעת אם לעצור את הקשר, אבל אני לא יבזבז את הזמן שלי ושלו על משהו שאני יודעת שלא יעבוד גם ככה. ובאמת שאני לא רוצה לפגוע בו, ואני לא רוצה לפסול קשר בגלל חיצוניות..
אשמח לעצות.. תודה מראש :)
ת.
שלום אהובה💕
מקווה שאת בטוב (:
יישר כח על הכנות, על הראייה שלך פנימה ועל הרגישות הגבוהה. לא מובן מאליו שטובתו היא זו שנמצאת אל מול העיניים שלך.
את יודעת, לפעמים יש הרגשה ש"לא תשפוט" הוא הדיבר האחד עשרה, הרי כל החיים לימדו אותנו שהאופי הוא שקובע, שאסור לקטלג על פי החיצוניות והעיקר שהלב טוב, נכון? אז אני מסכימה כמובן, אבל גם טיפה מסתייגת. בקשר בינו לבינה הדברים נראים קצת אחרת. האופי הוא באמת הדבר החשוב ביותר באדם, אבל בקשר ששואף להחזיק זוגיות הוא חייב להיבנות על קרקע מוצקה של מציאת חן.
אם נרצה ואם לא, הקב"ה ברא בגבר ובאישה תכונות מסויימות. לטבע יש את האינטרס העליון של "פרו ורבו" ומשיכה חיצונית היא דבר הכרחי. זה לא אומר שבן הזוג שלך צריך להיות דוגמן, אבל כן שיראה טוב בעינייך, שתאהבי ותהיי מסוגלת להמשך גם לחיצוניות שלו.
אני אסתייג שוב ואגיד שהצד החיצוני ודאי חשוב, אך לא פחות מזה, חשוב לדעת שהצד החיצוני הרבה פעמים מבוסס על יחס פנימי. מה זאת אומרת?
קחי למשל אדם שאת מאוד מעריכה ושלא פגשת מעולם, סביר להניח שכשתפגשו הוא ימצא חן בעינייך. צריך לזכור שחיצוניות זה דבר שמתעתע בנו והרבה פעמים יש דברים שיכולים להשתנות. לפעמים הבסיס לכל, זה דווקא היחס הנפשי הפנימי. כשאוהבים באמת בנאדם הוא הופך ליפה יותר בעיניך.. ואם יש באמת אהבה גדולה ופוטנציאל אפילו קלוש למשיכה, יש מקום לתת הזדמנות.
יקרה, אין בתחושות שלך שום דבר שטחי. רק לגיטימציה וכנות, וזה בסדר גמור! חשוב לי שתדעי את זה(:
ממה שאת מתארת, נשמע שיש לכם דיבור עמוק ואמיתי ושהקשר בניכם חשוב לך מעצם היותו חברי ולאו דווקא זוגי.
בהנחה וזה באמת ככה, הייתי ממליצה לך לשתף אותו בתחושות שלך, להגיד לו שאתם כנראה לא תופסים את הקשר באותה הצורה ושאין לכם את אותם הכוונות. אין צורך לומר שאת לא מתחברת למראה החיצוני, וגם אם את בוחרת שכן, אז כמובן שאפשר וצריך לעשות הכל בעדינות וברגישות.
במקביל אני חושבת שנכון להמנע כמה שאפשר משיחות נפש, מפגישות בשעות מסויימות ובאופן כללי מדברים שיוצרים אינטימיות וקרבה כדי להקל על הבלבול של שניכם.
דבר נוסף שחשוב לי להדגיש-
המון פעמים אנחנו חווים קושי בעקבות שינוי באינטנסיביות של קשר מסויים. הקושי הזה נובע מכח ההרגל. התרגלנו לדבר בצורה מסויימת, בזמנים מסויימים, התרגלנו שיש לנו כתובת לפרוק את מה שעל הלב או אפילו לשתף בחוויות היומיום, והשינוי הוא קשה, הפרידה מההרגל.
אל תבהלי מזה,
זה טבעי ובסוף מתרגלים להכל מחדש(:
שולחת הרבה כוחות.
שלך ובשבילך באמונה גדולה,
בריתאל.