הייי תודהה ענקית על האפשרות הזאתת!! אני מאוד מקורבת לה׳ ברמת הדיבור איתו והאמונה שהוא תמיד פה וכל דבר שקורה לי זה ממנו (אני ממש מכניסה אותו בכל דבר בחיים בין אם לטוב ובין אם לרע) , הבעיה היא שאת שאר הדברים אני לא עושה.. אני הולכת קצר, אני כמעט ולא מתפללת, בקושי מברכת או כל דבר אחר (אני אפילו לא מאוד בקיאה במצוות ובהלכות), זה מהרהר אותי הרבה מאוד פעמים לגבי עצמי, מצד אחד אני מרגישה מאוד מחוברת ושיעורים בתורה ורבנים וכו מאוד יעניינו אותי, אבל שם זה נגמר. מה עושים עם זה? מה אני? מה הופך אותי לדתייה בכלל? האמונה? הרי גם החילוניים, חלקם, מאמינים. וגם אין דתי מושלם שעושה הכל ומקיים הכל, אז מה הופך אותנו, את כולנו, לאנשים דתיים? נולדנו ככה פשוט.. ואיך אתה מגדיר אם אתה מאוד דוס או קצת דוס וכל הסטיגמות האלה מסביב, בהכרח נכונות? אני יודעת שלא.. הרי אם אני מתפללת כל בוקר אבל הולכת קצר, אני עושה משהו אחד כן ומשהו אחד לא, מה זה שונה ממישהי שעושה הפוך? שכלפי חוץ נראית מאוד דתייה, יותר ממני, אבל לא שונה ממני בכלל ואולי יותר גרוע. ואני יודעת שהכל תלוי בהשתדלות של הבן אדם ובכמה שהוא מסוגל וכל האמירות הנחמדות האלה. אם נגיד את האמת, זה לא באמת משנה. בת 16