היי וממש תודה על הפרויקט הזה, זה ממש לא מובן מאליו מה שאתם עושים! אני בת 16 ולאחרונה אני מרגישה סוג של ריקנות אבל לא ריקנות, פעם שהייתי מגיעה למקומות האלו הייתי מגיעה למצב שאני מבינה שזה כי התרחקתי מה' והניתוק הזה עושה לי רע, אם זה שהייתי מפסיקה להתפלל או כל מיני דברים הייתי מרגישה ריקנות ולא מסופקת מעצמי. עכשיו אני מרגישה שאני במקום אחר ברוך ה' אני באמת מרגישה שאני מתפללת יותר בשמחה, אני מרגישה שאני ממש רוצה את הקשר הזה עם ה' ואני ממש מעריכה את מה שהוא עושה בשבילי. אבל לפעמים אני מרגישה חסרת ביטחון, מעורערת בדברים שפתאום קורים, אם יש משהו שפתאום מודיעים לי עליו שבוע הבא אני אתחיל לחשוב על זה כל השבוע ואני אתחיל לחשוב על כל צעד וזה מתחיל לגרום לי לפחדים להגיע לאותו מקום, כמו איך אני אלך איך אני אחזור, ואז כבר לא באלי וזה ככה על הרבה דברים בחיים שלי. ואני מנסה לשפר את הביטחון העצמי שלי על ידי הביטחון בה', אבל לאחרונה בקבוצה עם מישהו שגם עונה לשאלות הוא לקח שאלה וציטט את הפסוק "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" ואמר שהכל הוא בידינו רק דברים כמו הוריקן ודברים כאלו זה בידי שמים, עכשיו הכרתי את המשפט הזה לפני ולפי מה שאני הבנתי זה שדברים שקשורים לקדושה או כמו למשל להתפלל זה דברים שבידי וזה בחירה שלי כי פה בעצם נמדד עבודת ה' שלי, ויכול להיות שזה כי אני תלותית יותר מדי ואני ממש כל דבר חושבת שאם משהו צריך לקרות הוא יקרה אז הידיעה הזאת סוג של גרמה לי ממש לערעור, כאילו כל הדברים שחשבתי שפספסתי בחיים זה לא היה בידי ה'? זה כל הזמן גרם לי להיות שלמה עם דברים שקורים ופתאום מה אני אמורה לעשות? זה לשנות את כל החשיבה שלי ואיך שראיתי דברים. סליחה ממש ממש שזה ארוך אני מעריכה אתכם המון!