שלום, דבר ראשון תודה רבה! אני בת 18, ילדה יפה ב"ה, מאירת פנים ,מדברת בנעימות וחברותית.. בכל מסגרת שהלכתי אליה ב"ה אהבו אותי מאוד, המורות, החברות, הצוות וכולם.. אני מרגישה שבכל מקום שאני מגיעה אליו אני כובשת את כולם.. אולי בגלל מאור הפנים, אולי בגלל התכונות הטובות והיופי.. אני לא יודעת, עד כאן זה נשמע מקסים ואני באמת מודה לה' על כל המתנות האלו.. אבל אני מרגישה שאני כובשת גם אנשים שאני לא אמורה "לכבוש" בלי לרצות ולהתאמץ.. לפעמים יוצאים מצבים לא נעימים שלמשל מורה נהיגה נדלק עלי או שאני מרגישה לא בנוח עם גברים אחרים שאוהבים אותי.. יצא לי לחשוב גם בע"ה על העתיד - חיפוש בן זוג, איך אני אדע כשירצו לצאת איתי בגלל התכונות שלי ולא רק בגלל שאני יפה וכובשת? שאלה נוספת, המראה החיצוני של לא ישתנה, ואני גם לא רוצה לשנות את הארת הפנים שלי או הדיבור בנועם אז כנראה שהמצב ימשיך להיות.. אבל מה צריכה להיות התודעה שלי? אני מכשילה אנשים? מה אני אעשה בסיטואציות שאני מרגישה לא בנוח שנדלקים עלי?.. (במיוחד לפני השירות שיש המון סיפורים כאלו.. משפחות מאמצות, סניף, תיכון ונוער וכו..).. יותר מפריע לי האי נעימות במפגש עם גברים גדולים שמחבבים אותי ופחות עם חברה בגיל שלי.. אבל עדין אשמח שתתייחסו לשני המקרים.. תודה מראש!