אשריכם!! יהי רצון שתוכלו לענות לי מתוך הבנה ומחשבה על המציאות אותה אני חווה🙏 אני תלמידת י"ב, בת 18. לומדת בתיכון חילוני שלא בעיר מגוריי. אני גרה במהלך השבוע אצל אחותי, ובסופ"שים "חוזרת להורים".(מהסיבה שעם כל הקורונה וכ'ו מלחיץ אותי לנסוע פעמיים ביום שעה לכל כיוון..) אני מרגישה מנותקת, אני לא רואה את המשפחה שלי כל השבוע, עמוסה עד מעל הראש בלימודים ובמספר התנדבויות שלי, ועכשיו גם נכנס עניין בדיקת המכינות/מדרשות לפני גיוס.. ממש קשה לי הריחוק והניתוק מהמשפחה. אשמח לעצות!
אהלן:) אני עכשיו התחלתי כיתה ט באולפנה, ויש לי חברה ממש טובה מהיסודי שאני לא נמצאת איתה בשום מסגרת מסודרת, לא בסניף, לא גרות כ"כ קרוב (כן באותה עיר, אבל לא באותה שכונה..), לא אולפנה וכו.. שנה שעברה הייתי בטוחה שיהיה קשה לשמור על קשר, אבל אנחנו באמת נצליח, אבל עכשיו אני רואה שזה קשה, ממש. גם, אנחנו לא באותה אולפנה ולכן בגלל הקורונה כשאחת בבית השנייה באולפנה וזה מקשה על להיפגש .. וגם מרגיש לי שלה הולך יותר טוב באולפנה , תוך שניה נהיה לה חברות טובות והיא מדברת איתם מלא וזה... כשלי מרגיש שהכול מתקדם לאט וכאילו יש לי חברות, אבל ממש לא ברמה שלה.. וכל זה די אוטם אותי וכבר מרגיש לי שלא זורם כשאנחנו מדברות וכבר קשה לי לפרוק ולשתף... והקטע שלא זורם רק כזה בהודעות אבל ברגע שנפגשים מדברים על הכול, והכל מסתדר (ואנחנו בטוב לכמה ימים). אבל באמת כשאני נפגשת איתה ואנחנו מדברות מרגיש לי כמה חשוב לי שנמשיך להיות בקשר וכמה טוב היא עושה לי וטוב לי איתה אני אשמח ממש לתשובה שאולי תעשה לי סדר בראש ואני אבין מה קורה פה😉 תודה ממש! באמת שזה פרויקט מדהים וטוב:) מין וגיל * בת 14.5