ש. תודה על כל מה שאתם עושים! השנה בתור שעות התנדבות אני מתנדבת עם בנות חמודות עם צרכים מיוחדים (אחת עם תסמונת דאון, אחת עם פיגור שכלי.. ועוד כמה) הן מתוקות! אני מגיעה להתנדבות עם רצון חזק להיות איתן ולשמח. אבל לאחרונה כל פעם שאני איתן עולות לי שאלות, למה הקב''ה בורא אנשים מוגבלים? מין צער כזה, שאני מתנדבת עם מישהי בת עשרים שיכלה להיות נערה מדהימה ולחיות חיים משמעותיים, אבל בגלל שהיא נולדה ככה כל מה שהיא תעשה בחייה זה ללכת לעמותות? זה קצת מפריעה לי כשאני מתנדבת איתן כי כל דבר שהן אומרות/ עושות מקפיץ לי שאלה אחת גדולה בראש... איך משנים את נקודת ההסתכלות עליהן? בת 15
יש לי חברה עם צרכים מיוחדים. אנחנו לא לומדות באותו הבית ספר לכן אנחנו מתקשרות אחת לשנייה דרך הוואטסאפ. אני ממש נהנית לדבר איתה והיא מצחיקה אותי בטירוף אבל אני בן אדם ממש עסוק ומעבר לזמן שלי, אני לא ממש יודעת מה לשאול אותה, איך להעביר נושאים או איך לגמור את השיחה אחרי שעה שלמה שדיברנו על בובות (פחות התחום שלי...) ממש אשמח לעזרה. תודה רבה.