היי:) חייבת להגיד שהפרויקט מטורף ואתם עושים עבודת קודש!!ככה... בעוד משהו כמו חודשיים אני אמורה לעבור ניתוח. צינתור בלב. ממה שהבנתי בניתוח אין סכנת חיים ויש לו סיכויי הצלחה גבוהים מאוד. אני עדיין בלחץ נוראי למרות שאני יודעת וסומכת על הקב"ה והרופאים שיהיה טוב.. אז אני אשמח לקבל עצה איך להירגע..דבר שני רציתי לשאול, איך היהדות (ובכללי בתור אדם דתי) אמורים להתייחס לדברים מהסוג הזה. אני אסביר, אם יש דבר שהוא נחשב מסוכן (ניתוח), אני אמורה לסמוך על הקב"ה שיהיה טוב ושיציל אותי וככה לשמור על השקט ולהמשיך כרגיל, או להבדיל להיפרד ח"ו מהקרובים כי יש סכנה כלשהי? אני משווה את זה קצת ללחצות כביש- זה דבר שיכול להיות מאוד מסוכן ולהיגמר בתאונת דרכים, אבל אנחנו לא נכתוב מכתבי פרידה כל פעם שחוצים את הכביש בדרך לסניף. מצד אחד. מצד שני הסכנה בחציית כביש תלויה גם בי, לא להתפרץ לכביש וכו' ואז יש לי את העניין של ההשתדלות שלי ביחד עם האמונה שהקב"ה ישמור עליי מנהגים שיכורים וכדו'. מצד שלישי אי אפשר להשוות נהגים שהם אנשים שאמנם למדו לנהוג, אבל לא כמו רופאים שלמדו המון שנים והם המומחים בתחום, ואז אולי אפשר לסמוך עליהם כמו ההשתדלות שאני עושה בעצמי? אני קצת מבולבלת וחוששת.. מקווה שזה לא היה מבולבל מידי השאלה.. אני אשמח שמישהו שעבר משהו דומה או מכיר את הנושא יענה לי (אבל הגיוני שלא, כל תשובה תתקבל בברכה..), ואם אפשר תשובה בהקדם... תודה רבה בת 16 וחצי