התחלתי עכשיו כיתה ט', באולפנה חדשה. פנימייה. הגעתי לבד, בלי חברות מהיישוב שלי. אבל אני בעקרון ילדה שמתחברת בקלות ממש לאנשים. בשבט שלי אני ממש נחשבת במעמד חברתי אחלה ממש מהבנות, ויש לי הרבה חברות וכו'. אבל הבעיה שלי שאין לי חברה מהיישוב ממש ממש טובה, אין לי כזאת 'בסטי' שאני יכולה לספר לה הכל איך באולפנה נגיד ולשתף אותה איך הולך לי ובאמת לספר לה הכל הכל. אין לי כזאת. וזה ממש ממש מבאס אותי. יש לי באמת הרבה חברות ואני חושבת שאוהבים אותי, אבל עדיין באמת זה חסר לי הבי-אף-אף הזאת.. ועכשיו גם הבעיה שבגלל שאני בפנימייה מלאה וחוזרת רק בסופ"ש הביתה, יותר קשה לי עכשיו להתחיל להתחבר לבנות חזק יותר ולמצוא לי חברה טובה ממש, כי זה יוצא שרק בשבתות בערך אני מספיקה לראות את השבט שלי. וחוץ מזה גם אני מנסה למצוא ילדה מהשבט שאני רוצה להיות חברה טובה שלה ולהרגיש בנוח לדבר איתה ולשתף אותה ושתבין אותי ושתזרום איתי בהכל, באמת שאין כזאת לדעתי בשבט שלי... באסה.. אוקיי אז זאת הייתה השאלה הראשונה, מה אני עושה במצב כזה. זה מבאס אותי ברמות ברמות!! עכשיו לשאלה השנייה, נכון אמרתי שהתחלתי אולפנה חדשה לבד, אז ממש ממש קשה לי. אני הרבה פעמים לבד, ובאמת שאני לא רגילה לזה, אני רגילה להיות מוקפת חברות, עם בנות שאוהבות להיות איתי. ועכשיו לא כל כך הצלחתי להכנס פה טוב לחברה, וזה מזה מוזר לי. זה לא שלכולן פה יש חברות ממש אבל עדיין, אני רגילה להיות מקובלת כזאת וחברותית. כאילו זה כן שיש לי כזה חברות וזה ובנות שהתחברתי אליהן, אבל בא לי חברות כזה טובות, לשחנ"ש איתן, להסתובב איתן באולפנה וזה, זה באמת קשה לי ככה. מה אני יכולה לעשות עם זה???