שלום ותודה רבה!
יש לי הורים שחזרו בתשובה ובעקבות זה יוצא לי הרבה שאני מוכיחה אותם,
לדוגמא: הם מבקשים ממני ללכת 3/4 או אחרי הברך וכזה אז אני פשוט אומרת להם אין לכם זכות להגיד לי את זה..
וממש לא בא לי להוכיח אותם וזה תמיד קורה לי בכל דבר שקשור למצוות ודת
איך אפשר להפסיק להוכיח אותם?
אני גם ממש מקווה שאני לא אומרת את הדברים האלה כי אני רוצה גם
תודה רבה!
ת.
קודם כל - כל הכבוד על המאמץ וההשתדלות לכבד הורים. זו מצווה מדהימה גם עם כל הקושי שיש בה,
במיוחד בגיל ההתבגרות, והשכר עליה הוא בדרך כלל מערכת יחסים נפלאה עם
אנשים מדהימים שאוהבים אותנו המון.
את שואלת כיצד אפשר להפסיק להוכיח אותם, אז יש שתי דרכים - אחת יותר מעמיקה ותיקח כנראה גם יותר זמן,
השנייה יותר פעילה ומהירה אבל היא יכולה להישאר רק בהתנהגות החיצונית בלי לייצר קשר עמוק ומשמעותי.
הדרך המעמיקה - קשר טוב ובריא עם ההורים
אני לא יודע איך בדיוק מערכת היחסים שלך עם ההורים אבל גיל ההתבגרות והנעורים הוא תמיד תקופה מאתגרת.
הדרך הטובה ביותר להתמודד עם קשיים במערכת יחסים היא להבין מאיפה הם נובעים ולפתח כלים לטפל בשורש הקשיים.
הדרך הזו מצריכה זמן, השקעה והרבה אמון בצד השני והיא דרך נפלאה לכל מערכת יחסים. ככה תרוויחי קשר עמוק עם ההורים ותוך כדי תתאמני על כלי שימושי מאוד.
1. מאיפה מגיעים הקשיים?
קשיים במערכת יחסים נובעים כמעט תמיד מציפיות שונות. כאשר לכל צד יש ציפיות שונות מהקשר נוצר "קצר" במערכת היחסים.
אני מתנהג בצורה מסויימת ומצפה לקבל תגובה מסויימת - כאשר התגובה לא מתאימה לציפיה נוצר ה"קצר".
כאן את מגיבה להורים שלך. במקרה שלך את מצפה מהם לא להעיר לך בענייני מצוות ודת וכשהם עושים את זה - זה מפריע לך ואת מגיבה
בצורה של "הוכחה".
2. הורים וילדים - מערכת יחסים בתנועה
השוני בציפיות הוא אמנם טבעי וקיים כמעט בכל מערכת יחסים, אבל אצל הורים וילדים יש אקסטרה. מערכת היחסים בין הורים לילדים משתנה משמעותית ובקצב יחסית מהיר. היא מתחילה בתלות מוחלטת של הילד כשהוא נולד ומגיעה עד יחסים בין שני מבוגרים. לפעמים אפילו
התלות מתהפכת וההורה הופך לתלוי בילד. בגילאי ההתבגרות יש שינויים רבים שמתרחשים במהירות, וכאשר הצד של הילדה משתנה, זה משנה
את הציפיות שלה מההורים. גם ההורים משתנים, בד"כ בצורות פחות חזקות כמו בני נוער אבל לפעמים גם בצורות משמעותיות - כמו חזרה בתשובה.
התחושה של הורים הרבה פעמים היא שאתמול הילדה שלהם עשתה צעד ראשון ואכלה גרבר והיום פתאום היא מחליטה מה ללבוש ואיך מותר לדבר אליה.
כל השינויים האלו מתרחשים בדרך כלל בתוך הצדדים השונים אבל פעמים מעטות מאוד מובעים החוצה באופן ברור, מה שמוביל לעוד ועוד "קצרים".
3. איך מתמודדים איתם?
הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הציפיות השונות היא לדבר עליהן ולתאם ציפיות. להכיר את הצד השני ואת איך שהוא מרגיש ביחס לנושא
ולהביע את הצד שלך וביחד להגיע לציפיות יותר מתאימות מהקשר שלכם.
זה מצריך לשבת ולדבר, בהתחלה אפילו באופן יזום ומסודר, בזמן רגוע ובאופן בוגר להביע את הרגשות והציפיות שלך ולשמוע את שלהם.
כאן תוכלי גם לספר להם איך האמירות שלהם משפיעות על היחס שלך למצוות ולהקפדות, לא בהאשמה, אלא בשיתוף.
זה לא אומר שתקבלי כל מה שתרצי או שהם יפסיקו להעיר ולהגיב, אבל זה כבר לא ישפיע באותה צורה.
אני יודע שזה לא תמיד פשוט ולא תמיד טבעי. עדיף לעשות את זה עם מי מההורים שמרגיש לך שהכי פתוח לשמוע אותך.
אבל אחרי כמה פעמים זה יתחיל להיכנס פנימה ולהשפיע. בהתחלה זה אולי מצריך לשבת ל"שיחת תיאום ציפיות" אבל בהמשך
כשמתרגלים מספיקות שיחות קצרות וטבעיות ביום יום כדי להבין ולהעביר את התחושה שלך.
שימי לב שאת מעוניינת לכבד אותם ו"רצונו של אדם - כבודו". חשוב שאת תביני מה הם רוצים לא פחות משחשוב שהם יבינו אותך.
4. זה בלתי אפשרי עם ההורים שלי!
זה נכון שלא כל ההורים פתוחים לשיח כזה עם הילדים שלהם, וזה גם תלוי גיל והרבה גורמים אבל שיח כזה תמיד מקדם.
זה לא פתרון קסם, אבל זה יתן לכם בסיס ואולי בסוף תגלו שאפילו עם ההורים שלכם שיחה כזאת מצליחה להזיז משהו.
בסופו של דבר - הורים אוהבים את הילדים שלהם. זה משפט שב"ה מובן לנו באופן טבעי. הורים אוהבים ורוצים שיהיה טוב לילדים
שלהם והם מוכנים להשקיע לא מעט מאמץ בשביל זה. רוב ההתנהגויות שמפריעות\מעצבנות\מציקות\פוגעות - מגיעות מתוך הרצון שיהיה לילדים טוב. אבל בסופו של דבר אנחנו מחוייבים לכבד את ההורים, גם אם כרגע אין אפשרות לייצר איתם קשר טוב ובריא מהמקום שלנו.
הדרך הפעילה - מה לעשות עד שנבנה הקשר
1. לזכור שלכולם יש את ההתמודדות הזו במשהו.
לכל ילד שגדל עם הורה אכפתי יש נקודות כאלו בקשר שלו עם ההורים. זה לא תמיד מצוות ודת - זה יכול להיות שיעורי בית, חוגים, תחומי עניין, חברים...
כל ילד מתמודד עם ציפיות מסויימות שיש להורים ובמיוחד כשמתבגרים ומגלים אחריות אישית ועצמאות יש קושי מול ההורים בנושאים שהילד
מרגיש ששייכים לו ולא להם. אמנם "צרת רבים נחמת שוטים" אבל זה חשוב לזכור שההתמודדות שלנו היא לא מוזרה כל כך וגם שההורים שלנו וההתנהגות שלהם דווקא די נורמליים.
2. להתכונן מראש
את כבר יודעת בטח איפה ה"קצרים" ביניכם קיימים ולכן הכנה מראש למצב הזה אפשרית ומועילה מאוד.
כל הכבוד שאת מרגישה בעצמך את הצורך להחליף את המשפט שאת משתמשת בו להוכיח את ההורים שלך - "אין לכם זכות...", במשפט אחר.
אם תכיני משפט מראש תוכלי לוודא שהוא לא תוכחה להורים אלא תשובה אמיתית שנובעת מהתחושה שלך ומעבירה אותה.
משפט כזה הוא גם הרבה יותר יעיל, אנשים נוטים להתעלם מתוכחות וביקורת, אבל כאשר אדם מדבר על עצמו הם פתוחים להקשיב יותר.
משפט כמו "תודה רבה, זה קשה לי אבל אני משתדלת להשתפר בזה" כשהוא נאמר באופן אמיתי כמובן, יוריד הרבה מהמתח.
אם הקושי שלך הוא תחושת העצמאות שלך - זה לא יקדם אותך לתת תחושה של התנגדות, אלא להיפך. אתם ביחד בדרך לשם. יותר קל
לתת לך עצמאות ללכת בקצב שלך כשהם יודעים שזה הכיוון שלך. עצמאות ללכת לכיוון אחר מהם תוכלי לקבל בשיחה יותר מעמיקה.
יכול להיות שתגלי שגם כמות ההערות תרד, כי לא תהיה הרגשה שכל הזמן צריך להזכיר לך.
שימי לב! משפט טוב צריך להיות - מדבר על עצמך ועל הרגשות שלך, מתאים לתחושה שלך ומעביר אותה, לא יוצר התנגדות ומכבד.
זו הדרך לא להוכיח אותם.
3. עין טובה
לזכור שהם אוהבים אותך. שהם רוצים בטובתך. את יכולה לעשות לעצמך רשימה של דברים טובים שיש לך בזכותם. יש מספיק.
תזכירי לעצמך כמה הם בעצם אוהבים אותך ואת אותם. גם עם ההתנהגויות האלו. את לא המחנכת שלהם וזה לא תפקידך להגיד
להם מה זכותם. תפקידך הוא להיות בת טובה ואוהבת וללמד אותם לתקשר איתך בדרך מועילה ובונה.
ככל שתזכרי ותרגישי יותר שהם אוהבים אותך ואת אותם, ככה יקל עלייך "לסלוח" להתנהגויות הפחות נעימות שמתלוות להורות שלהם.
במקרה שלך כשמדובר על מקרה שבו ההורים חוזרים בתשובה ומגיעים עם "אש בעיניים", חלק מהמקום של עין טובה וקבלה שלהם היא להבין שזה איפה שהם כרגע. הם גם נמצאים בתהליך משמעותי וצריכים זמן ומרחב לבנות את מי שהם עכשיו ואת מערכות היחסים שלהם בהתאם והידיעה שזה תהליך שלהם תיתן לך כוח להבליג על אמירות מסויימת ולהביע את עצמך בדרך טובה יותר.
נקודה אחרונה ביחס למצוות ודת מול ההורים-
ההורים הם מאוד משמעותיים בחיים, אבל בסופו של דבר מצוות זה מול הקב"ה. אני מאוד מבין את הקושי לקיים מצוות כשלוחצים אותך,
זה מרגיש כאילו קיום המצווה הוא בשביל ההורים ולא באמת כי אני רוצה. זו משימה להצליח להפריד את הרצון שלי לקיים את המצוות מהרצון החיצוני של ההורים שאקיים. אבל זה חשוב לעשות את זה. וזה חלק מעצמאות אמיתית מההורים. אני עושה את מה שאני מאמין ובוחר מתוך כבוד להורים שלי, אבל לא בגללם ולא "כנגדם".
בהצלחה רבה לבנות קשר טוב ונעים עם ההורים! מוזמנת לשאול על מה שתרצי להרחיב
נתן טיליס