ש. אני לא אוהב את ה'.
לא באמת.
איך אפשר לאהוב מישהו שאתה לא מכיר? אז נכון הוא עושה המון דברים טובים למעננו אבל בוא לא נשכח שגם כל הרע ממנו. ובכל זאת, נניח ואתה מתרכז רק בטוב, אז אתה אוהב את הטוב שהוא מביא לך. אתה לא באמת אוהב אותו, אם כבר אתה סתם מכיר לו טובה. ויש הרבה הבדל בין הכרת טובה לאהבה.
אני מבין שייתכן שהוא אוהב אותי, אבל זה לא פלא, הוא מסוגל לראות אותי לפחות (אפילו שאין בי באמת מה לאהוב)
אז אני מסוגל לאהוב אנשים, אבל איך אפשר לאהוב את אלוקים?
ת
שלום!
נתחיל בזה שזו אחת השאלות הטובות שנתקלתי בהן בחיי, באמת. זו שאלה מדהימה ורואים ממנה שאתה אדם חושב וכנה.
העלת פה כמה נושאים כל כך יסודיים וחשובים.אם אני אנסה לתמצת את הכל לשאלה אחת-איך אפשר לאהוב את ה' אם אני לא מכיר אותו? איך אפשר לאהוב אלוקים בכלל?
ויש את עניין הטוב והרע, אשתדל לגעת בקצרה גם בו.
על השאלה שלך אני אתחיל ואענה בשתי שאלות-הראשונה היא מה זו אהבה? והשניה- מי זה אלוקים שאני צריך לאהוב? מי זה ה' ? זה מישהו בכלל?
לפני ששואלים איך כדאי לדעת מה.
מה זו אהבה? אהבה היא רגש. רגש של חיבור נפשי עמוק בין שני אנשים.להבדיל מידידות, שם הדגש הוא על מספר מכנים משותפים לשני החברים שעל גביהם מתבסס הקשר, אהבה היא חיבור בין שתי *נפשות, זה קשר מהותי.לא בגלל שאנחנו זהים או חולקים תכונת אופי משותפת- משהו בעומק הנשמה גורם לנו להתחבר.
עכשיו נניח את זה לשנייה בצד וננסה להסביר מיהו הקב"ה.
אז ככה: הקב"ה הוא לא מלך עם כתר ושרביט, הוא לא סבא חביב שמחלק מתנות והוא גם לא יושב מול מלא מסכים באולם בית משפט ומחליטים מי יסבול ומי לא. את כל זה אני אומרת,כי הרבה מאוד אנשים טובים תופסים ככה את אלוקים. אז איך נכון יותר לתפוס את אלוקים (עד כמה שאפשר,תכף תבין שהקב"ה הוא ממש אינסופי)?
הקב"ה הוא כוח עליון שאינו חיצוני לעולם. עליון המשמעות של עוצמה אם תרצה, לא במשמעות של "נמצא רק למעלה בשמיים". הכוח הזה הוא מקור החיות של העולם הזה, משמע- בלעדיו אין עולם. "ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין ואין שום מציאות מבלעדיו כלל" (הזוהר הקדוש,פרשת פנחס). הקב"ה לא רק שהוא הכוח המחיה, הוא גם מקור כל הכוחות שפועלים בעולם. המשמעות היותר עמוקה היא שהקב"ה נמצא בכל מקום ובכל דבר יש חותם של אלוקים.
עכשיו, כשיש לנו הגדרות מהותיות לשתי השאלות נראה שתכלס סיבכתי אותך יותר. איך אפשר לאהוב כוח עליון? לאיזה מהות מתחברים כאן?
קודם כל, מבינים שבגלל שהקב"ה הוא לא דבר מוחשי וקל וחומר שהוא לא אדם, "אין לו דמות הגוף ואינו גוף" (י"ג מידות לרמב"ם) אנחנו נגיע לאהבה בדרך שונה מ"הרגיל", כמו כן האהבה הזו תבוא לידי ביטוי בדרך שונה מביטויי האהבה שלנו כלפי בני אדם.
הרמב"ם מדבר במשנה תורה,ספר המדע, הלכות יסודי תורה בדיוק על זה:
" והיאך היא הדרך לאהבתו, ויראתו: בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ--מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול"
כשמתבוננים בגודל הבריאה (זה נשמע סיסמא, אבל קצת לימודי מדעים מראים את זה מיד:)) ומבינים שזה תוצר של הקב"ה-יש חיבור. אני חושבת שיש כאן אמירה ממש חזקה- תתבונן במציאות ותראה שהקב"ה מופיע, ומופיע בגדול. ואם הקב"ה מופיע במציאות כולה, הרי שבכל מקום אפשר לפגוש את הקב"ה.
אוקיי, נניח שאני מתבונן ובאמת חש את מציאות ה' בעולם, איך זה מביא לידי אהבה?
במקום אחר (הלכות תשובה באותו מקום) כותב הרמב״ם על אהבת ה' :"העובד מאהבה, עוסק בתורה ובמצוות והולך בנתיבות החכמה--לא מפני דבר בעולם, לא מפני יראת הרעה, ולא כדי לירש הטובה: אלא עושה האמת, מפני שהוא אמת; וסוף הטובה לבוא בכלל....וכיצד היא האהבה הראויה: הוא שיאהב את ה' אהבה גדולה יתרה רבה,עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה', ונמצא שוגה בה תמיד--כאלו חולי האהבה, שאין דעתם פנויה מאהבת אותה אישה שהוא שוגה בה תמיד...".
אז כמו שאמרנו- אהבה היא תחושה של חיבור. כשאתה מבין באמת שבכל מה שאתה עושה הקב"ה איתך- אתה מרגיש מחובר. כשאתה מקיים מצוות (אפילו כאלו "בנאליות") ואתה מבין שאתה מקיים את רצון ה' ומגלה אותו יותר בעולם באותו רגע- אתה מרגיש חיבור. ההתבוננות הזו וההבנה שכל פעם שאני עושה רצון ה'- אני מאיר באותו רגע את אור ה' בעולם, יוצרת חיבור רגשי חזק מאוד.
חשוב להבין שזה תהליך, וזה הגיוני שלא תמיד תסתובב בעולם בתחושה שבא לך לחבק את הקב"ה וגם הגיוני שלא תוכל להגות בו באמת כל הזמן, העניין הוא פשוט לנסות להתמיד ולהיות מחובר.
בעניין אחר שהזכרת- הקב"ה אוהב אותנו. אמת. לא דייקת כשאמרת שאין בך מה לאהוב. קודם כל- וודאי שיש לך הרבה תכונות טובות, ממליצה בחום לחשוב עליהן מדי פעם, לא מגאווה אלא באמת כדי להכיר בערך הגדול שלך. שנית- בכל אדם (כמו גם בכל המציאות כולה) יש "חלק אלוקה ממעל ממש" (תניא פרק ב'). זו הנשמה שלך, והיא במקורה טהורה מאוד והיא למעשה החיבור הישיר שלך לקב"ה. אל תזלזל בזה, זה חלק מהותי ממי שאתה.
והתייחסות קצרה גם לעניין הטוב והרע- הקב"ה הוא טוב מוחלט. כמו שאמרנו, בלעדיו גם אין מציאות. זה לא אומר בהכרח שהמציאות כולה תהיה גם היא טוב מוחלט. אכן יש מציאות חסרה, שהקב"ה עומד מאחוריה. למה המציאות חסרה? למה דווקא דברים מסוימים קורים? אין לנו יכולת לדעת. אנחנו רק יודעים ש"כל דעביד רחמנא- לטב עביד" (גמרא,מסכת ברכות). בסוף הכל לטובה, באמת. האם נגלה את הטוב עכשיו, עוד 20 שנה או שאולי גם לא נגלה אותו בימי חיינו? כל האפשרויות פתוחות.אנחנו מצווים לאהוב את ה' גם (ואולי בעיקר) כשקשה ולא נוח ומשהו שמאוד עוזר להתמודד עם העובדה הזו היא שהקב"ה מכוון לטובתנו. כשאנחנו מודעים לכך שה' מכוון לטובתנו והוא גם איתנו תמיד - אז אפשר לעבור גם את הרע, בלי טרוניות על הקב"ה, פשוט כי בטוחים שזה לטובה.
מאחלת לך שתמיד תרגיש שהקב"ה איתך ושתמשיך לברר ולשאול שאלות מעולות:)
רוני