שלום! אשריכם על הפרוייקט הזה, פשוט מדהים!
הדרכתי שנה שעברה את השבט החדש והשנה הם נכנסו להיות מדריכים(סיני).
הכנסתי חניכה אחת להיות מדריכת הרא"ה שהתחילה להתחזק, לא לובשת יותר מכנסיים ומתחזקת מאוד. האמנתי בה בלב שלם! שהיא תמשיך והיא תהיה ככה גם בתקופת ההדרכה שלה, מה שלא קורה עכשיו... היא לא מתלבשת צנוע בכלל והיא אומרת לי שעדיין קשה לה. אני הכי מבינה אותה בעולם כי זה הדבר שהכי קשה לעשות בו שינוי!(צניעות)
ונתתי לה תקופה של זמן עם עצמה, שתתחזק בעבודת ה' לפני שהיא נכנסת להדרכה ולפני התקופה של השיבוצים.. ושום דבר לא מתקדם.
אני יודעת שכל אחד בדרך שלו ומתחזק לאט לאט.. אבל זה הזמן להראות תוצאות בשטח. (ולא נשכח שהיא המדריכה של השבט הגדול בסניף)
מה אני צריכה לעשות איתה? לעזוב את זה ולתת לה להמשיך בדרך שלה ושתתחזק לאט לאט (לאט לאט...) או להפך? תודה רבה!
18. בת
ת.
שלום שלום!
אשרייך על השאלה! מעריכה ממש את האחריות שיש לך על החניכים והמדריכים בסניף ועל האכפתיות, האמון והאחריות על חניכה שלך.
אני חושבת שהעניין מתחלק לשתיים – לפני השיבוצים ואחרי השיבוצים.
לפני השיבוצים – אני בטוחה שעשית הרבה עבודה והשקעת הרבה מחשבה שהשיבוצים יהיו הכי טובים שיש גם לחניכות שלך וגם לסניף כולו. נשמע משהשאלה שלך שהשקעת מחשבה עמוקה, נתת תק' ניסיון וכו' וזה שהאמנת באותה חניכה זה הדבר הכי גדול, נפלא ואמיתי שיש בחינוך. חייבים אמון אמיתי במי שמחנכים אותו, זה מאפשר צמיחה וגדילה אמיתית וגם כשלעצמו זה הדבר הכי נכון, אמיתי ועמוק – לראות את הפנים שבאדם, להאמין שהוא יגדל וכחלק מזה יצא החוצה לפעול עד עניין הצניעות. להיות עם סבלנות, כמו שכתבת, שיש פה עניין של תהליך והדברים קורים לאט לאט.
ומכיוון שאת עכשיו בשלב שאחרי השיבוצים, עכשיו זה הזמן להרפות, מה נעשה – נעשה, ואם עשינו את הכי טוב שיכלנו, עכשיו להשאיר את זה לריבונו של עולם. ''הרפו ודעו כי אני ה''', יש לאדם חובת השתדלות, אנחנו צריכים לפעול ולעשות כמיטב יכולתנו אבל אחרי המעשה או בדברים שלא בהשגתנו, צריך להרפות ולתת להקב''ה להיכנס. (הוא כמובן תמיד נמצא ופועל דרכנו) ולהאמין שאומנם את בפועל עשית את השיבוצים אבל ה' פעל דרכך ממש, והוא כיוון והשגיח בכל חניכה וחניכה ופרט ופרט שהיה בשיבוצים.
ועכשיו, אחרי השיבוצים –
אני חושבת שעכשיו האחריות על החניכות היא של הקומונרית של הסניף (וזה באמת תפקיד מאתגר). באמת יש קושי אחרי שמדריכים חניכות תק' ארוכה ומשמעותית לשחרר ולעזוב ( זה נכון גם לגבי שיש אחריך מדריכות אחרות ונכון גם פה, שהם נכנסות להיות מדריכות). אבל אני חושבת לעניות דעתי שעכשיו התפקיד שלך בתמונה השתנה, את עכשיו פחות אחראית עליהם ואת יכולה והאמת שמאוד כדאי להישאר כ'אחות הגדולה', להיות שם בשבילם, אוזן קשבת, לייעוץ, לתת טיפים להדרכה וכו'. אבל האחריות שלך על איך שהם בפועל כמדריכות – דוגמא אישית וכו', היא עכשיו של הקומונרית של הסניף.
את יכולה להציע לאותה חניכה אולי ללמוד איתה על הנושא, לחזק אותה במה שאפשר אבל ממקום לא של ''אני אחראית עלייך – כי הכנסתי אותך להדרכה ומדריכה צריכה להיות עם דוגמא אישית'' ו''את המדריכה של השבט הכי גדול'' (למרות שהדברים נכונים לגמרי), אלא ממקום שמבין את הקושי ורוצה לעזור, כמו מדריכה, בלי קשר לשיבוצים ולהדרכה שלה, ממקום שרוצה בטובתה של הבת כשלעצמו.
ואולי גם עוד משהו שיכול לעזור לקומונרית בעבודה שלה מול אותה חניכה שלך, יהיה טוב אם תסבירי לקומונרית את הרקע ואם יש לך דברים שאולי יכלו לעזור – תעבירי לה.
אשריי עם ישראל שאלו אנשי החינוך שבו! הרבה אור ושמחה! נועה