ש. היי, דבר ראשון תודה רבה אתם עושים מצווה ענקית♡ אני גרה בישוב דתי ואני נחשבת ילדה יחסית טובה, הולכת עם חצאית באזור הברך, שומרת נגיעה, פחות מדברת עם בנים וכו' האמת שזה קצת מביך אותי אבל בגלל שזה אנונימי אני פשוט יגיד את זה- פעם חיללתי שבת לא ממש בהגזמה, אני פשוט לקחתי את הטלפון הדלקתי אותו ראיתי מה השעה והנחתי בצד- הבעיה היא שעשיתי את זה רק כדי לבדוק אם זה מעורר אצלי משהו(חח אני יודעת שזה נשמע מוזר אבל ככה זה היה) וזה לא עשה אצלי כלום אני לא יודעת למה אולי כי לא עשיתי כלום חוץ מלגעת בו או שזה באמת לא בעיה בשבילי. חשוב לי להגיד שמאז לא חיללתי שבת ואמרתי לעצמי שאני עוד קטנה ועדיף לי לא לקבל החלטות כאלה בגיל כל כך צעיר. אבל אחרי כמה שבועות חשבתי על זה וחשבתי שאולי עשיתי טעות אבל שוב ניסיתי וזה שוב לא הזיז לי כל כך. נראה לי שיותר מבאס אולי שזה לא מזיז לי בכלל מאשר שהגעתי בטלפון בשבת כי שאני חושבת על זה אני מרגישה רע עם עצמי אבל בפועל אני נגעתי פעמים בטלפון בשבת ...מה זה אומר עלי? שאני פחות מאמינה? או שאני מתחילה להתרחק מהדת? תודה מראש וסליחה על האורך.
ת. ישר כוח על האומץ לשאול!!. אני יתחיל מהסוף קצת🔁. את אומרת שאת לא מרגישה שהחילול השבת עורר בך משהו, אבל מההתרשמות שלי ממה שכתבת זה דווקא השפיע עלייך מאוד. בסוף כתבת "יותר מבאס אותי" "אני מרגישה רע עם עצמי", דבר זה מעיד על כך שבאמת את כן מרגישה💓. זה פשוט מדהים כמה שזה אכפת לך איך את מרגישה🤩. זה מעיד כל רצון עמוק להתחבר לה' ולהיות קשורה אליו!! כל הכבוד!
אולם בכל זאת אמרת "אני לא מרגישה", לכן אני רוצה לגעת בסוגי רגשות:
הרבה פעמים בחיים אנו מציבים לעצמינו רף גבוה מדי ואז מתאכזבים שאנו לא מגיעים לשם. אולם, השיטה הנכונה היא להבין מה הכוחות שלנו ועל פיהם לעבוד⚒️.
בצורה כללית וגסה אפשר לחלק את הרגשות לשניים: רגש בלב ורגש במוח.
כדי להמחיש אנסה לתת דוג': היה לי רב פעם שסיפר על תחילת לימודו בישיבה. הרב הזה היה לומד ומשקיע אבל כאשר היה מגיע לתפילה 🛐 הוא היה רואה תלמידים אחרים שנראה שמתפללים כל כך בדביקות. הם היו מתפללים בקול, שרים, רוקדים שמחים 🕺 וכו'. לעומת זאת, הוא התחבר לקב"ה בתפילה אבל היא הייתה יותר שקטה ופנימית, והוא הצטער 😢 על כך- למה הוא לא מרגיש את הקשר לה' בתפילה כמותם.
אולם, הוא הסביר לנו שלאחר שהוא למד יותר, הוא הבין שהביטוי הרגשי לא בהכרח מעיד. אם אדם מבין שהוא בדרך הטובה ויש לו שמחה פנימית מכך גם אם זה לא ניכר כלפי חוץ ואפילו בתוך עצמו הוא לא מרגיש אש ותשוקה עצומה, אין זה אומר שהוא ברמה פחותה מאחרים.
במקרה שלו, הוא הבין שעצם זה שהוא עוסק בלימוד תורה זה אומר שהוא קשור בה'. התורה היא הביטוי הכתוב של רצון ה'. הדבר דומה לבעל שקורה את הספרים של הרצונות של אשתו, שגם אם הוא לא מצליח להגיע לרגש עצום, בסופו של דבר עצם זה שאכפת לו מהספר והוא קורה אותו זה מראה שאכפת לו מאשתו והוא רוצה להכיר אותה👫. כמובן לא מדובר שהבעל ירגיש ניכור כלפי הספר, אלא הוא כמובן נהנה לקרוא, אלא שהרגש שלו לא מספיק חזק.
אם נעבור לקיום מצוות: בעל התניא מכנה את המצוות: "איברין דמלכא". כלומר, אדם שמקיים מצוות כביכול אוחז באיברי הקב"ה-ב'גופו'. הקשר בין ה' לאדם אינו סובייקטיבי, אלא אובייקטיבי. כלומר, אדם שמקיים מצווה קשור בה' גם אם הוא לא מרגיש כך מספיק. אמנם, אם יש כוונה הפוכה אז באמת הערך של המעשה כמעט ונעלם, אולם בסופו של דבר לכולנו יש לפחות רצון מינימלי לעשות את הדבר הנכון ולכן זה אומר שאנו קשורים לה'.
אם כן, זה שאני לא מרגישה חזק כל כך את הדבר שלא טוב בעבירה או לחילופין במצוה אינו קובע את הקשר לה'.
אולם האם זה לא טוב יותר גם להרגיש בכל כולי את עצמת הקשר לה' או הריחוק ממנו?.
בעל התניא מגלה לנו, שיש שתי סוגי נפשות יש את הצדיקים ויש את כל השאר. להרגיש התפעלות גדולה מהמצווה זה שכר משמיים שהקב"ה נותן לצדיק, אולם בפועל לרוב האנשים יש יצר הרע ומלחמה בין כוחות שקיימים בהם 🤼♀️, ולכן הדבר המשמעותי אינו ההרגשה, אלא האם יש בי הבנה פנימית שאני עושה את הדבר הנכון ואני שמחה בכך.
כמובן הצגתי חלוקה גסה בין הצדיקים לכל השאר, אולם בפועל לכולם יש מצוות שבהם יש יותר רגש ומצוות שפחות, אבל אנו צריכים לזכור שיש שני אפיקים ליצור קשר עם ה' וגם חיבור של הזדהות הנוצר על ידי הבנה הוא קשר גמור וגבוה עם ה' 😎.
כעת אם נעבור לעבירה עצמה, נכון כל עבירה יוצרת ניתוק בין ה' לאדם. בעל התניא מביא משל של חבל. יש חבל עבה וככל שהאדם עובר יותר עבירות נפרמים יותר חוטים בכל החבל עד שהוא עלול להיקרע לגמרי. כל עבירה מרופפת את הקשר, ויש עבירות חמורות שיכולות לקרוע את החבל לגמרי.אולם, אנו צריכים לזכור את הדבר החשוב ביותר- התשובה .
אפילו אם אדם נופל בחטאים גדולים ועצומים, הקב"ה אומר לנו שאם הוא עושה תשובה הכל נמחק ולא רק זה אלא להיפך הקב"ה אוהב את האדם יותר ומקושר אליו . כל שכן, אם אדם עבר רק עבירה קטנה שהקב"ה מקבל את התשובה. עצם זה שאת מרגישה לא טוב זה כבר חלק חשוב מהתשובה, זה אומר שאני מכירה בחטא ולא רוצה בו. אבל אסור להישאר במקום הזה הרבה זמן, אני צריכה להתעלות להאמין שהקב"ה רוצה אותי ואוהב אותי💓 למרות הכל ושמח לקבל אותי בחזרה.
נקודה אחרונה, היא השאלה שלך מה זה אומר עלי?🤨.
עד גיל ההתבגרות 🐣 האדם עושה את מה שההורים חינכו אותו וטוב שכך. אולם, בגיל ההתבגרות נוצרת קומה חדשה באדם שהוא מתחיל לשאול שאלות ולברר❓, זה תהליך בריא וטבעי שכל אחד עובר .
לכן, לא צריך להצטער מעצם הרצון לבחון את עצמי לראות איך אני מרגישה ומה אני חושבת על כל מיני מצוות, אלא פשוט לתת לרצון הזה גבולות . ללא הגבולות אנו עלולים לפגוע בעצמינו ולנתק את החבל שלנו עם הקב"ה. אין שום הכרח להתנסות בעבירות כדי לברר דברים.
מצד שני, אנו צריכים לחפש תשובות לשאלות, שמתעוררת בתוכנו. רק דרך בירור השאלות אני יוכל להתקדם ולהתעלות.
לסיום😁, הקשר עם ה' קיים גם אם איני מרגיש חזק את המצוות או העבירות, אלא צריך חיבור בהבנה שזה הדבר הנכון, והשאר היא תוספת. הבירור שלך אינו אומר שאת לא מאמינה ומתרחקת מהדת, אלא נובע מצורך טבעי ובריא של התבגרות ובירור התכלית שלי בחיים , ולכן את צריכה רק לתת לו גבולות ולברר עם עצמך את הדרך הנכונה בחיים. וכמובן חשוב מאוד להתפלל על זה ובעז"ה יפתחו לו רגשי אהבה גדולים לה'.
מקווה שעזרתי🙂שילה גד חוזה