ש.
שלום ותודה רב לכם על המקום לשאול!!
אז ככה. בזמן האחרון אני מרגישה לא מחוברת לעצמי. מרגישה מרוחקת. אם פעם היה בי את הרצון לקום מוקדם ולהתפלל או לעזור או לפעול או אפילו סתם לקום מהמיטה היום כבר אין לי שום רצון. אני יכולה להעביר ימים שלמים בלי לעשות כלום. אני כל ערב מסתכלת במראה ופשוט לא מזהה את עצמי, לא בחיצוני אלא בפנימי. אני לא יודעת מה חשוב לי ועל מה אני חושבת. אני פשוט מרגישה לגמרי מנותקת מעצמי.
אשמח לעזרה תודה לכם!! בת 15
ת.
שלום לך! 😊
שאלה לא פשוטה בכלל, כל הכבוד על הנכונות והרצון לשינוי, זה כבר מראה על זה שאת לא לגמרי מנותקת מעצמך 🙃
אני רוצה לחדד את שתי השאלות שאת שואלת:
א. איך אני יכולה להגיע למצב שאני ארצה לעשות דברים ולא להיות תקועה במיטה במשך כל היום?
ב. איך אני יכולה להתחבר לעצמי ולדעת מה חשוב לי בחיים ומה אני רוצה מעצמי בכלל?
אז לפני התשובה, סיפור!
כשהייתי שישיסט הייתי בתקופה שמזכירה את זו שלך- לא היה לי חשק ללמוד ולעשות שום דבר במסגרת הישיבה, במשך שבועות שלמים הייתי יושב בבית המדרש ובוהה בתקרה או סתם יושב בפנימייה בלי לעשות שום דבר. הרגשות הסותרים האלה שמצד אחד לא בא לי ללמוד, ומהצד השני של "למה אני לא לומד???😖"
עד תחילת שיעור ב' בישיבה הגבוהה לא יצא לי אף פעם לזהות לאיזה תחום אני באמת מתחבר (למעט לימוד תנ"ך שמאד התחברתי אליו וב"ה הלך לי בו יפה) והייתי עושה דברים "כי צריך" וכדי לצאת ידי חובה, ובאופן טבעי גם לא הייתי עושה אותם כמו שצריך. כל הבגרויות היו עם ציונים נמוכים יחסית ליכולות שלי (חוץ מתנ"ך שמאד התחברתי) ואפילו בשיעור א' כשהלימוד הוא כבר יותר "חופשי" כזה, שאין מסגרת עם מבחנים ותעודה וכו', למדתי במשך כל השנה בערך מה שכולם למדו בחודשיים. הרגעים הגדולים שלי היו במשחקי כדורגל וכדורסל, לא בדיוק מה שמצפים ממישהו שלומד בישיבה טובה ומגיע מבית רציני (אני אפילו "בן של...").
בקיצור, לא משהו שאני מאחל למישהו אחר...
נקודת השינוי העיקרית שלי הגיעה מרגע מאד קשה שאירע מיד אחרי סוכות של שיעור ב'.
זה היה סתם עוד יום רביעי בלילה. פתאום קרה משהו שהכניס אותי ללחץ נוראי שהלך והתגבר כל הזמן, לא הייתי מצליח לישון, לא רציתי לאכול, פשוט לא הבנתי מה אני עושה פה עכשיו ומה אני רוצה מעצמי בתקופה הזו.
בליל השבת הסמוכה יצאתי לסיבוב, שבו חשבתי על התחומים בחיים שאני מתעניין בהם ומה אני רוצה לעשות כשאגדל. פתאום עלתה לי המחשבה, שהרצונות והפנטזיות על עוד שנתיים ושלוש לא מקדמות אותי שום צעד מהמקום שבו אני נמצא עכשיו. ואז התקבלה אצלי ההחלטה- עכשיו זה הזמן שבו אני נמצא בישיבה וזה זמן שלא יחזור, אז אני עושה כל מה שאני יכול כדי לנצל את התקופה הזו בצורה המרבית. מאז ב"ה עברו קצת מים בירדן ואני נמצא במקום אחר ואוהב ללמוד גם גמרא ולא רק תנ"ך (ולא, לא שכחתי מהכדורגל, עדיין יש קצת) ואני חי באושר עד עצם היום הזה.
אז מה אני רוצה להוציא מהסיפור?
את רוצה להגיע למצב שבו יהיה לך חשק לעשות דברים ולפעול ולא לשכב כל היום בלי לעשות שום דבר.
המפתחות לשינוי הם הרצון והבחירה. כשאנחנו יודעים מה אנחנו רוצים ובוחרים באמת לעשות אותו, פתאום מתגלה כוח שמעולם לא חשבנו שקיים אצלנו, ויש לנו מרץ לעשות דברים שמעולם לא התחברנו אליהם ושלא רצינו אותם. גם דברים קשים לא יכולים לעמוד בפני הרצון הגדול שלנו.
אחרי שאנחנו מבינים את זה, מגיע הדבר השני שאת רוצה לדעת- מה את רוצה לעשות בחיים כרגע ומה השאיפות שלך?
פה מגיע שלב החשיבה, תחשבי עם עצמך או עם חברה/ אחות גדולה/ מדריכה/ מורה/ דמות שמכירה אותך טוב, ותביני מה את רוצה מעצמך כרגע.
אין שום צורך שתתכנני עכשיו את החיים 60 שנה קדימה, אלא שתדעי מה מעניין אותך כיום. אם את אוהבת לכתוב/ לצייר/ לנגן או כל דבר אחר, קומי בבוקר בשבילו ותעצימי אותו. דרך זה בעז"ה גם תצליחי להיפתח גם לדברים אחרים ותתקדמי הלאה.
אם אין לך משהו לקום בשבילו בבוקר אני מציע לך לחפש מקום שבו תהיי בעלת אחריות, מקום שבו סומכים עלייך ואת יכולה להינות בו, לא בגלל שאת צריכה להיות בו אלא בגלל שאת רוצה להיות בו. לקיחת אחריות גורמת להרגיש משמעותית ומועילה, ועוזרת מאד להתפתח ולהבין מה את מצפה מעצמך. גם אם אין לך כח לעשות את זה, אחרי שתתחילי יגיע המצב רוח, והרבה ממנו.
בלי קשר לסיפור אני מציע שתכתבי לעצמך רשימה של תכונות טובות שאת יודעת שיש בך (מהשאלה שלך אני יודע שיש הרבה) שיעזרו לך לראות את האור שיש בך, וגם שתביני מה את יכולה לתת לסביבה שלך ולעצמך.
בימים הנוכחיים הרגשה כמו שלך היא הכי לגיטימית שיש, מסתובבת פה מגיפה שבגללה אנחנו לא מתראים עם חברים ועם סבא וסבתא והחיים שלנו ממש השתנו מקצה לקצה. הכי הגיוני להרגיש בתקופה הזו חוסר חיבור עצמי והרגשת ייאוש.
אז מה עושים?
א. אל תוותרי בשום אופן על מפגש עם חברות. נכון שצריך לשמור מרחק וקצת קר בחוץ, אבל למפגש חברתי פיזי -גם אם הוא קצת מרוחק- יש השפעה עצומה על הנפש שלנו ואסור לוותר עליו.
ב. תעשי מדי פעם הליכה או פעילות ספורטיבית, זה ממש מזרים בגוף אדרנלין ומרים את המצב רוח (ואז את מרוויחה שתי ציפורים במכה אחת, גם ספורט וגם מצב רוח ואפילו אפשר לעשות את זה בלי מסכה 😏)
אני מרגיש שיש פה הכרח להכניס גם את הפן הלימודי, שלא תחזרי על טעויות שאני עשיתי.
תחשבי עכשיו גם על העתיד, על זה שבעז"ה תגדלי ותחפשי עבודה. כדי להתקבל לעבודה צריך להתחיל ממש מהגיל שלך. כדי להתקבל ללימודים גבוהים בתחום נחשב, צריך להשקיע בלימודים ולא לשבת רגל על רגל בלי לעשות כלום.
את עכשיו בגיל שבו אין לך טרדות בחיים, אין לך בית לנהל או ילדים לדאוג להם. אלו שנים שלא חוזרות, שבהן כדאי להשקיע בלימודים באולפנה ולהוציא מעצמך את המיטב, כדי שהחיים בהמשך יהיו קלים לך בהרבה. אל תחשבי לשנייה לוותר על תחביבים כמו מוזיקה/ קריאה וכו', אבל תיזהרי לא להפוך את העיקר לטפל ואת הטפל לעיקר.
ברגע שתחדירי לעצמך בצורה טובה שזה מה שהכי נכון בשבילך כרגע, יהיה לך הרבה יותר קל לצעוד במסלול הזה, גם אם את לא מתחברת אליו והוא מעצבן ומשעמם.
סיכום-
💫המפתח לפעול פעולות הוא בעיקר הרצון לעשות אותן, וההבנה שזה הדבר שהכי נכון לעשות בזמן הנתון.
💫כדי לדעת מה אנחנו רוצים לעשות, צריך לברר מה אנחנו אוהבים לעשות אותו ולהגדיל אותו.
💫כדי לרכוש יותר הערכה וסיפוק עצמיים, לתפוס תפקיד עם אחריות (לדוגמא התנדבות או עבודה) ולעשות רשימת מעלות ומידות טובות.
💫להרמת מצב רוח כדאי מאד להיפגש עם חברות, גם אם זה עם טיפה מרחק זה מעולה. גם פעילות ספורטיבית או טיול יכולים מאד לעזור עם זה.
מקווה שהצלחתי לענות לך בצורה טובה, מוזמנת תמיד לשאול שוב ולברר.
יאללה תפציצי💪🏻
יונתן ויסמן