תודה רבה על הכתובת וההזדמנות לקבל מענה על שאלות! תמיד היה לי קשה עם שנאת חינם מבחינת זה שאני לא שונאת אנשים סתם, אלא יש סיבה שאני שונאת אותם. לפעמים השנאה מסיבה שטותית ולכן אני מבינה לה זה שנאת חינם, אבל לפעמים זה כי באמת יש לי סיבה והצדקה חברתית לשנוא את האדם הזה. אני לא רוצה לעכב את הגאולה בגלל שאני שונאת אנשים, אבל אני לא מצליחה לצאת מהתסכול מזה שיש לי סיבה לשנוא את האדם הזה. מצד שני, האם אני באמת מעכבת את הגאולה? כי לא משנה כמה אני אנסה לא לשנוא אפילו אנשים שעשו לי רע וכד', תמיד יהיו אנשים בעם ששונאים, עם סיבה ובלי סיבה. שווה לי להתאמץ בכלל?
שלום. אשרייך שהשאלה הזאת מטרידה אותך; מי יתן וכל עם ישראל ישאל את השאלה הזאת. כשזה יקרה, המדינה הזאת- ומימלא כל העולם- יראה אחרת לגמרי.
אחלק את השאלה לשתיים:
1. איך אפשר לאהוב אדם שיש לי סיבה לשנוא אותו,
2. למה להשתדל אם גם ככה יש הרבה אנשים ששונאים אחרים, והגאולה מתעכבת בגללם.
---------------------
1. אם נביט בחשבון נפש אמיתי על עצמינו, נגלה שיש בנו המון פגמים וחסרונות. בין במישור החברתי, במישור המשפחתי, במישור הרוחני, ועוד. אם היינו עושים חישוב גרפי כזה של אהבה-שנאה, לעומת דברים כמות הדברים הרעים שיש בנו, יש מצב לא קטן שהיה יוצא לנו שאנחנו צריכים לשנוא את עצמינו, כיוון שמי יודע את כל החסרונות שלנו יותר טוב מאיתנו?
אם כן, מדוע אנו אוהבים את עצמינו? לא בגלל שאין בנו רע, אלא בגלל שאנו מבינים ומרגישים שיש בנו המון טוב. זה בכלל לא משנה כמה רע יש בנו. אהבה היא התבוננות בטוב, כיוון שאנו מרגישים שהוא העיקרי אצלינו, אלא שממנו אנו סוטים לפעמים. אבל העיקר, הוא טוב, ניצוץ אלוקי שיש בכל אחד, והוא מתבטא גם ברצונות ומעשים טובים.
"ואהבת לרעך כמוך" אומר, לא רק באותה כמות של אהבה; אלא באותה הצורה שאתה אוהב את עצמך- שאתה מביט בטוב ולא ברע- אהוב את חברך.
אנו רגילים לשייך את הטוב שבנו לעיקר אצלינו, ואילו את הטוב שאנו רואים באדם אחר למקרה. אם נסתכל על זה אחרת, החברה תשתנה, וממילא העולם כולו ישתנה.
2. מקובלנו שגדולה מידת הטובה ממידת הרע, ושמעט מן האור דוחה הרבה מן החושך. כל השתדלות קטנה, היא שקולה לאין ערוך יותר מהחושך, וגם משפיע ומאירה בלבבות עם ישראל, ומאירה בהם את הניצוץ האלוקי שבהם, שיביא את כל עם ישראל לאהבה אמיתית ולאמונה שלימה.
לשאלות והרחבות-
טל לביא