ש.
שלום לכם!! תודה על הזכות לשאול שאלה♡
אני הבכורה. לפני כמה שנים אח שלי חלה בסרטן. זה דרש ממני להיות הרבה בבית לעזור לנקות להיות עם האחים שלי הקטנים. תוך כדי הלימודים שלי בבי"ס.
כי אחד מההורים שלי עבד והשני היה בבית חולים כי אח שלי היה מאושפז הרבה.
כן, ממש כמו "אמא קטנה".
לא היה לי כזה ברירה עם המציאות. ופשוט קיבלתי את זה. השתדלתי לעשות את זה בשמחה וכמה שיותר להישאר בשגרה למרות החוסר שגרה שאח שלי מאושפז ושאבא ואמא שלי לא בבית... עם הזמן שעבר התחלתי לתת לאחים שלי משימות כמו תתלה כביסה, תזרוק את הזבל וכו'. כי לא היה מישהו אחר שיגיד את זה...
הקשר שלי עם ההורים שלי (שהם הורים הכי טובים שיכלתי לקבל [בשבילי] ואני מודה עליהם בענק) לא כ"כ היה קשר קרוב. והייתי בתחילת גיל ההתבגרות שהייתי ממש צריכה אותם ובמיוחד את אמא שלי.
זה ממש צד אחד מכל הסיפור ויש לי עוד מלא לכתוב אבל כדי שאני לא יחפור ושבאמת תענו לי על השאלה (אני כבר כותבת אותה) אני יעצור פה.
זה נשאר שעד עכשיו אני אומרת לאחים שלי מה לעשות והסמכות של ההורים שלי פחות מורגשת בבית.
גם הקשר שלי עם אמא שלי הוא ברמה ממש ממש נמוכה. ואני משלמת על זה מחיר יקר. אני מודה לקב"ה על ההתמודדות הזאת. למדתי ממנה הרבה לחיים!! אבל בכ"ז זה דבר שפגע בי...
השאלה שלי:
1. איך אני יכולה להפסיק להגיד לאחים שלי מה לעשות כל הזמן?
2. איך אני יכולה לחזק או יותר נכון להחזיר את הקשר שלי עם אמא שלי?
ת.
שלום לך נשמה טובה!🙃וואו וואו וואו! אני ממש מתפעלת ממך. את סופר מעוררת הערכה!! הכרת הטוב שלך היא משהו מיוחד! הלוואי שכולנו נזכה...העשייה שלך ברוכה ומדהימה, המשפחה שלך זכתה בך ממש!(:כל הכבוד לך על הרצון להחזיר להורייך את הסמכות ולחזק את הקשר עם אמך. שמחה מאוד שלקחת את התקופה הזאת וצמחת ממנה🌱
מעשה שהיה בתקופה שעברתם אכן היה צורך בעזרתך בבית, כאחות הבכורה(: ואין ספק שמילאת אותו באופן מדהים!
הגדלת ראש ונכנסת בצורה משמעותית יותר לניהול הבית, ועשית מצווה עצומה שלא מובנת מאלייה!
המעשים האלו איפשרו להורים לטפל באחיך, זה כל כך לא ברור מאליו, ובטח לא בגיל הצעיר שבו היית!
צורך כיום חשוב להיות קשובים למציאות וחשוב גם לשים לב כשהיא משתנה. לפעמים זה דורש לקנות מידת ענווה כדי להיות קשובים באמת... ב"ה זכית לפעול בתקופת המחלה, ועכשיו צורת התרומה שלך למשפחה צריכה לעבור שינוי. עכשיו המשפחה שלך צריכה לקבל בחזרה את הסמכות ההורית ואת אחותם הבכורה בתפקיד האחות(:
איך עושים את זה?
👈🏻 ב"ה זכית בהורים מדהימים! תתני להם את המקום הראוי להם(: הם מובילים את הבית.
👈🏻 כאחות בכורה- תשחקי עם אחייך, תצחקי איתם ותעשי איתם דברים שאחים עושים(;
👈🏻 תשתדלי להמעיט בסמכות מולם, תשאירי את זה להורים.
כמובן שאין בכך שמבקשים מאחים עזרה במטלות הבית דבר פסול, זה קיים בכל משפחה(; רק שכרגע יש צורך לאזן את זה ואף להפסיק לתקופה.. לתת להורים את המקום לזה.
ביקורת-
נשמע מדברייך שאולי יש כאן ביקורת כלפי הורייך על התקופה בה תפקדת כאמא. במידה וזה אכן כך- תדעי שזה לגיטימי ממש!
גם כשאנחנו מלאים ברצון טוב, יש לנו צרכים משלנו... אנחנו רוצים להרגיש אהובים, מוגנים, מוערכים.
מניחה שהדברים האלו עולים בטיפול, ואם טרם אז ממש כדאי(:ההרגשה הזאת לא מגמדת ומנגדת את החסד הגדול שעשית!
לפעמים אנחנו לוקחים על עצמנו אחריות יתר. כלומר, יש אנשים שהם 'ראש גדול' באישיותם, ובעלי יכולות ארגוניות גבוהות. לפעמים, לאנשים כאלו יש נטיה לקחת פיקוד כללי על משימות. זה כמובן דבר נהדר! רק לשים לב - לפעמים אנחנו מגדירים לעצמנו את המבוקש מאתנו, ולא הסביבה.
מה הכוונה? יכול להיות שהמשימות שבקשו ממך היו נקודתיות, אך בשל האופי המארגן שלך (ראש גדול😉) הרגשת אחריות כללית.
הקשר עם אמא-
אפשר ואף צריך לדון לכף זכות את אמא שהייתה מאד עמוסה פיזית ורגשית.
איך אפשר להחזיר/ליצור קשר?
❤️לבקש מאמא זמן אישי איתה.
❤️לשתף אותה ברגשותייך.
❤️להעזר במטפל- לשתף אותו ברצון שלך. בטוחה שהוא יוכל לתת לך טיפים מעשיים(:
לפעמים התקופה הקשה, היא התקופה שאחרי המחלה. תוך כדי, יש הרבה תמיכה, והרבה כוחות התמודדות. ודווקא כשהעניינים נרגעים, מופיעה פתאום חולשה גדולה...צריך לדעת לפרגן לעצמנו גם את זה💪🏻זה נורמלי. ובע"ה לאט לאט נבנים כוחות מחודשים שמאפשרים לנו להתגבר על כל מיני קשיים שצצו בדרך.
מאחלת לך הרבה בריאות!
בע"ה תזכי לגדול מזה🙃כאן בשבילך לכל שאלה!
משיב נפש