איך אפשר להתמודד עם הזמן?
אני שמיניסטית, וכרגע יש את כל אירועי פורים ובכללי.. אני נהנית מהם ממש למרות הכל ומתקשה לעכל ששנה הבאה לא יהיה לי את זה. לא יהיו לי את החברות האלו שמבינות את השמחה הזאת בלב שמגיעה משום מקום בחודש אדר, את ההרקדות, ההכתרה.. פשוט מפחדת שזהו מכאן אני כבר צריכה לא רק לדאוג לעצמי אלא ממש לייצר אווירה בעצמי לעצמי וכל כך קשה לי לקבל את זה שעוד שנה לא אהיה עם החברות הכי טובות שלי.. שלא יהיו מבחנים ושלא יהיו כל העיניין הזה של שכבות וכיף. שלא תבינו לא נכון, אני שמחה לעבור שלב בחיים, אבל מרגיש לי אכזרי קצת המעבר הזה עכשיו ואני קצת מתוסכלת ממנו כי אני רוצה להגיע עם פול גז אבל עדיין לחוות חוויה דומה למה שאני חוויתי באולפנה או יותר אפילו אבל איך אפשר להסתמך על זה?
שלום 😊
קודם כל אני שמחה לשמוע שאת כל כך נהנית באולפנה, לי אישית היה מורכב שם...
זה נשמע לי שאת חווה חוויה של קושי של הסתגלות לזה שיהיה עולם אחר, כי פשוט כל כך טוב לך איפה שאת, זה עושה לך כל כך טוב, שקשה לך לדמיין איך יהיה לך טוב בלי זה.
כבת שירות אני יכולה להגיד שאולי כדאי לך לחפש מסגרת של שירות/צבא/מדרשה/מכינה שיש בה גם את הפן הזה. אני נגיד שירתתי שנה שעברה במקום, ששם לא הייתה את האווירה שתיארת. אבל השנה אני בזהות יהודית, ויש הרבה יותר עבודת צוות, וזמן איכות ביחד עם הבנות שירות שאיתי, אז איכשהו נוצר תחושה של קבוצה מגובשת, שיש גם כיף וצחוקים✨. אשמח לייעץ לך בעניין הזה בפרטי, כי אני לא יודעת מה את רוצה לעשות שנה הבאה...
אולי יכול לעזור לחשוב על הטוב במה שתעשי עכשיו. סוף סוף תצאי מהכבלים של בית הספר, אין עוד בגרויות, חוסר עצמאות וכאלה. יש לך עכשיו את היכולת ליזום, וליצור פרויקטים, למצוא משהו משמעותי בעולם לעשות. גורלך נתון בידייך סוף סוף, את לא צריכה לרצות אף אחד חוץ מאת עצמך. זה פשוט מדהים. את עושה, ולא רק מקבלת כל היום.
מקווה שעזרתי,
אלישבע.