ש.
בסגר הראשון היה לי מאוד קשה עם הלבד, אני לומדת בפנימייה ופתאום להיות בבית לבד היה לי נוראי, בלי לפגוש חברות ובלי סניף ויש לי רק אחות אחת נשואה וההורים שלי חיוניים אז בכלל הייתי עם עצמי בבית וזהו. אבל אחרי שהשלמתי עם זה והתרגלתי, עברה חצי שנה ועכשיו הבנתי שאני ממש מכורה לשקט הזה...
תמיד הייתי הילדה השקטה והביישנית שיותר בצד, ועכשיו נחסכה ממנו ההתמודדות הזו, בווטסאפ לא רואים את זה. טוב לי עכשיו להיות בחדר לבד, להכיר את עצמי ואת המחשבות שלי, לדבר עם חברות כשמתאים וכשאני צריכה פרטיות פשוט לסגור את הטלפון, לעשות דברים שאני אוהבת (אני במגמת עיצוב ויכולה לשבת שעות מול מחשב ולעצב) וכשמתחילים לדבר על חזרה ללימודים אני ממש מפחדת... אני חושבת ששכחתי איך חיים עם בני אדם, אבל טוב לי ככה. ממש. איך אני אחזור עכשיו לשגרה, לפנימייה עם עוד בנות, לשיעורים בכיתה והכל. איך חוזרים לשגרה אינטנסיבית עם אנשים?
ת.
שלום וברכה לשואלת, סליחה על העיכוב בשליחת התשובה. מהשאלה רואים שכבר בנית לעצמך איזושהי קומה באישיות, משהו שהוא שלך, פינה חמה ושקטה להיכנס ולהתכנס אליה ולחסות בצלה. זהו שלב משמעותי בעיצוב הזהות האישית, יישר כח! אך איך שומרים עליה אל מול הזרם השוטף של הזמן והסביבה?
🌅הרב נריה מספר על הרב קוק ש"גם בימי סופות וסערות של חיי שעה... ידע להתרומם ולהתבצר בשקט ובשלוה של חיי עולם, ידע להשתגב בעולמו הפנימי..." (אציין שהרב נריה מציין שהרב קוק כנראה קיבל את זה מהדרכותיו ותורותיו של ר' נחמן מברסלב). תיאור נפלא המראה שזה אכן אפשרי. איך? השאלה הזו עלתה גם אצלי וגם אני הלכתי והולך איתה, אז אשתף אותך בכמה טיפים מהחוויה האישית שלי.
🌎באופן כללי וציורי, אני מציע לך לבנות עולם משלך, פנימי וחיצוני, בו תהיי רק עם עצמך ומתוכו תצאי לעולם הגדול. אני מניח שככל שהעולם שלך יהיה יציב הוא לא ישאר מנותק מהסביבה אלא גם ההתנהלות עם הסביבה, ההורים, החברות, המורות, תהיה נינוחה ושלווה יותר. הזהות שלך תהפוך מורכבת יותר, יציבה יותר ותהיה הפריה הדדית בין שני העולמות, בין שני חלקי הזהות, המקום שהוא רק שלך והמקום שהוא גם של הסביבה, רשות היחיד ורשות הרבים. איך בונים עולם?
🔭 תחביב- הדבר הבסיסי שצריך כדי ליצור עולם כזה הוא לשים לב את הנשמה, למה את מתחברת, מה יכול להיות ה-דבר שלך, זה יכול להיות סתם לעצור ולחשוב על דברים וזה יכול להיות עיסוק פרקטי, לדוגמא- העיצוב. נשמע שאת אוהבת את זה, את מתחברת לזה, זה תופס חלק משמעותי בחייך, אז אחלה 🌟! יכול להיות שבסופו של דבר תראי שבעולם שלך אפשר לעשות כמה דברים, חלקם פרקטיים, חלקם מחשבתיים. הכל הולך.
🏝️ מקום- בשביל שבאמת תרגישי שזה רק שלך, אני מציע לך למצוא איזושהי פינה שקטה שמוצאת חן בעיניך, מקום שתוכלי לעסוק בו במה שתבחרי (במסגרת הסעיף הקודם) בנחת תוך כמה שפחות הפרעות. המקום הזה יכול להיות בריחוק מכולם ויכול להיות בפנימיות אם זה נראה לך, לשיקולך, העיקר שהוא יעניק לך תנאים טובים מספיק כדי לחיות את העולם הזה ויאפשר זאת מבחינה טכנית.
▪️שימי לב שאם את בוחרת מקום שאחרים יכולים להיכנס אליו, אין מה להתעצבן על מי שנכנס באמצע למרות שזה קצת מפריע, אפשר לבקש לכבד ולשמור על שקט. גם אם תבחרי מקום שלאחרים אין רשות להיכנס, זה לא הזמן להתעצבן עליהם, הייתי מציע לך להשתדל לשמור על רוגע כמה שאפשר.
🕐 זמן- בשביל שתוכלי לעסוק בדבר שקרובים לליבך במקום שמצא חן בעיניך, את צריכה זמן משלך. תייחדי לך זמן בו את פורשת מהציבור ונכנסת לעולם שלך, את הזמן הזה תשתדלי 'לנקות' כמה שיותר לדברים שבחרת לעסוק בהם בעולם שלך ולא בדברים שקשורים להמולת העולם הזה. את הזמן כדאי להתאים לעיסוק ולמקום כדי שהכל יזרום כמה שיותר על מי מנוחות.
▪️הזמן שלך הוא זמן יקר, תשמרי עליו היטב, תנסי לשמר אותו גם בתקופות עמוסות כמה שתוכלי.
חשוב להביא בחשבון שיתכן שכמו בכניסה ל'לבד', גם בחזרה לחברה בהתחלה יהיה מורכב ולאט לאט המצב יתאזן, תנסי למצוא את דרך המלך, האיזון המושלם בשבילך בין חיי החברה לחיי הלבד. אחרי שבנית לעצמך את העולם שלך, את המימד המקביל בו אין סביבה שופטת ואין לחץ ואין טרחה, תוכלי לחיות בשני העולמות. גם כאשר את לא נמצאת במקום הזה אלא 'סתם' בשיעורי בית או דברים אחרים, הוא תמיד ישאר ברקע ויתן תחושת ביטחון ורוגע. לפעמים בתקופות של שפל, לא הולך עם החברות, לא הולך במבחנים וכדומה, העולם הזה תמיד יהיה שמורת טבע מוגנת, "וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹרֶב וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר". תוכלי לחיות עם כולן יחד ועם כל זאת- לשמור על הלבד. יש לי הרגשה שמתוך הלבד הזה תוכלי לצאת אל הביחד בכוחות חדשים, בשמחה חדשה, "וְקוֹיֵ יְהוָה יַחֲלִיפוּ כֹחַ יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ", לחיות חיים חדשים כל פעם מחדש.
ברכה והצלחה,
אביאל