היי.
אני דתי שלומד בבית ספר חילוני
באחד הסיורים מבית הספר היה לנו סיור לבית כנסת קראי, ובתוך בית הכנסת היה לנו שיחה של "רב" קראי שרק סתר את ההלכה והמנהגים היהודיים.
ביציאה מהשיחה ומבית הכנסת התחיל מן ויכוח ביני לבין המורה שלי בנוגע לכך שהם נוהגים בסדר ואין בעיה עם מה שהם עושים כי הם נוהגים על פי התורה, והמורה הוכיח אותי שהרבנים שפסקו את ההלכות הם בסך הכל בני אדם ואינם נביאים ומי נתן את הסמכות להם להחליט לנו ולקבוע לנו.
השאלה שלי היא כזאת: מדוע הקראים נחשבים לכ"תועים בדרך" כשהם בסך הכל נוהגים לפי התורה שבכתב וישנם דברים שהם מקפידים אפילו יותר מרוב החילוניים.
השאלה השנייה שלא הייתה לי תשובה למרוה שלי היא: מי נתן לרבנים את הסמכות להחליט ולקבוע לנו איך לנהוג כשגם הם בסך הכל בני אדם והם כמונו.
תודה מראש❣
שלום לך.
א. אמנם חז"ל היו בני אדם, זה לא משנה. ישנם פסוקים מפורשים בתורה, המחייבים אותנו לסמוך על הפשרנות של ה"רבנים"- הסנהדרין- לתורה:
"כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט – בֵּין דָּם לְדָם, בֵּין דִּין לְדִין, וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע, דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ – וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ.
וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם, וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט.
וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה' וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ.
עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה, לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל.
וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל הַכֹּהֵן הָעֹמֵד לְשָׁרֶת שָׁם אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ אוֹ אֶל הַשֹּׁפֵט, וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל" (דברים יז, ח-יב).
כך שהתורה בעצמה מחייבת אותנו לקבל את צרו הסנהדרין, היושבים בהר הבית ("ועלית אל המקום") שהרבה מפסקי המשנה מובאים על ידם.
ב. מעבר לציווי של התורה לקבל את מרות הסנהדרין, ברור ומחוייב מתוך התורה עצמה שנמסרה איתה תורה שבעל פה. לא יתכן שהתורה נמסרה *ללא* תורה שבעל פה, עם פירושים בעל פה שנמסרו למשה מסיני. מדוע?
*א. מילים והלכות לא מובנות בתורה-* ישנן מילים רבות בתורה שללא מסורת מדוייקת בעל פה, לעולם לא היינו מבינים מה התורה רוצה. להלן כמה דוגמאות:
*1.* "והיו לטטפת בין עיניך". מה זה טוטפת? (חז"ל קבלו במסורת למשה מסיני שמדובר בתפילין)
*2.* "וכתבתם על מזוזות ביתך". מה זה מזוזה? מה צריך לכתוב, ואיפה צריך לשים את זה? (חז"ל קבלו במסורת שמדובר בפתח הניצב של הבית).
*3.* "החודש הזה לכם ראש חודשים". על איזה חודש מדובר? כמה חודשים יש בשנה? ומי קובע כמה זמן כל חודש בכלל?
*ב. סתירות בין פסוקים-* בין הפשט של פסוקי התורה יש סתירות שנראות מכוונות, אבל בסופו של דבר משאירות את הקורא הרגיל ללא הבנה:
"לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ" (דברים כד, טז), משמע שלא מענישים בן על חטאי אביו. ואילו יש פסוק אחר: "נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים:" (שמות לד ז), משמע שהבן כן נושא את חטאי אביו (דבר שצריך ביאור כשלעצמו, אבל זה נושא לשאלה אחרת).
*ג. כפילויות-* התורה מליאה בחזרות על אותם הדינים. מה המשמעות של כל החזרות האלו? מובן שזה לא בא לומר לנו את מה שכתוב בפשט, כי הפשט כבר כתוב במקומות אחרים...
*ד. ריבוי פרשנויות-* כבני אדם, כל אחד מפרש אחרת את הפסוקים. מה תעשה במקרים כאלה? ובמיוחד שיש איסורים בתורה שיש עליהם עונש מוות, לדוגמא, נאמר שמי שמחלל שבת מתחייב מיתה: "מחלליה מות יומת". מה זה לשבות? על מה מתחייבים מיתה בדיוק? ומה קורה אם אדם הדליק קצת אש וכיבה אותה?
יש עוד המון דוגמאות, לא רציתי להלאות אותך. אבל מוכח מתוך התורה, שמעבר לכל ספק, שיש תורה שנמסרה בעל פה שמפרשת את מה שכתוב.
אפילו אם יצוייר שאדם פשוט היה כותב אותה, הוא היה מבין שהוא חייב לפרש יותר את דבריו, וכל שכן שמדובר בבורא עולם שנתן לנו את התורה הזאת.
טל לביא.