ש
היי:) שאלה ששאלו פה לפני כמה ימים העלתה לי עוד שאלה משלי. גם אני לא כל כך מרגישה שאני רוצה ילדים, ובטח שלא מרגישה שזאת השליחות העיקרית שלי בחיים. אבל באולפנה, במשפחה, ובחברה הדוסית בכללי כל הזמן אומרים שזה התפקיד. העיקרי של נשים. לא מאשימה אותם או משהו, יכול להיות שלרוב האנשים זה נכון, אבל השאלה שלי- איך אני מתמודדת בחברה ובמסגרת חינוכית שאני מרגישה כל כך אנטי כלפי המסר העיקרי שלה? איך אני יכולה להתחבר לתורה בלי להרגיש שאני לא בסדר בזה שלהביא ילדים זה לא השאיפה העיקרית שלי בחיים?
ת
אהלן!
דבר ראשון רציתי להגיד לך שהקסימה אותי הכנות ואומץ לשאול שאלה כזו על נושא שיש עליו 'טאבו' חברה שלנו. יפה מאוד שבגילך יש לך עמוד שדרה לשאול את עצמך שאלות מהותיות כל כך גם אם הם נוקבות וביקורתיות.
בואי נעבור על כמה נקודות שהצפת פה.
השאלה המרכזית שלך היא איך אני נמצאת ומתמודדת עם טענה של החברה שיוצרת אצלך 'אנטי'
נחלק את זה לשניים.
1) מול עצמך
2) מול החברה
מול עצמך – ההרגשה הזו של חוסר רצון בלהביא ילדים ובטח להרגיש שזו לא בדיוק השליחות המרכזית שלך בחיים, היא הרגשה טבעית שקורת (למרות שאולי לא תשמעי בנות שמדברות על זה בקול גדול), אבל, הרבה מאוד מן המקרים התחושה הזו חולפת בגיל מסוים – נשים כאלו מתארות את זה ממש כרצון פתאומי שמגיע ועולה עם ההתבגרות הנפשית והאישית וגם הרוחנית. לכן כל עוד את בגיל הזה שפחות יש צורך בהתעסקות הזו – אין צורך שתעסקי בסוגיה, זה לא משהו שחייב להפריע או לשנות לך יותר מידי כרגע.
הייתי ממליץ לך עם הבגרות הנהדרת שיש לך לעסוק כרגע בסוגיות אחרות שיותר נוגעות לגילך ותקופתך. שיגיע השלב - הוא יגיע, ואז תעשי את ההחלטות של עצמך.
לכן את לא אמורה להלקות את עצמך או להרגיש אשמה בעניין הזה, פשוט אין צורך שתרגישי בגילך את הצורך הזה, שהסוגיה הזו תעסיק או שיהיה יותר מידי אכפת לך עכשיו.
פשוט חכי ותפתחי – אולי דעתך ורצונותייך ישתנו, ואולי גם לא.. אבל תני נשימה
מול החברה - אכן לא פשוט בכלל להרגיש אנטי כלפיי מסרים של החברה הקרובה אלייך, ובטח להרגיש אנטי מול ערכים\מסרים\והשקפה של המגזר שלך.
לכן הייתי ממליץ לך המלצה שהמליצו לי פעם בסוגיה דומה ומאוד מאוד עזרה לי =
היחיד שאת צריכה לבוא איתו בדין וחשבון – זה הקב"ה.
אף אחד אחר לא צריך להיות גורם משמעותי בהתנהגות ובמחשבות שלך, את לא צריכה לרצות את החברה שלך, למרות שהרבה פעמים החברה שלנו מציבה לנו מן מראה ודורשת מאיתנו לחשוב או לדבר באופן מסוים.
פשוט לשאול את עצמך "מה ה' אלוקיך שואל מעמך"?
אבל חשוב לזכור שהחברה שאנחנו חיים בה היא בסופו של דבר חלק מהותי מחיינו. זה לא אומר שאנחנו חייבים להסכים עם הכל, אבל החברה שסביבך בסופו של דבר מאמינה באידיאל הזה מתוך ההלכה. לכן נסי אולי למצוא את הנקודה שיש בה אמת, באידיאל הזה, מדוע לדעתך הם מאמינים בו? מדוע כולם הולכים אחריו? אולי זה אומר שיש כאן משהו ?
לכולנו יש את הדברים שקצת קשים לנו להבנה בהלכה, כולנו חווים את הקושי(כל אחד בשלו), אבל חשוב לא לוותר!, להבין שזה תהליך ולאט לאט נבין יותר ונצליח לקיים יותר בעז"ה את ההלכה וכך גם את רצונו של ה'.
תנסי להבין איך את יכולה להתחבר לתורה בלי להרגיש שאת לא בסדר בזה שאת לא רוצה להביא ילדים.
א. דבר ראשון כמו שאמרנו בהתחלה, לדעתי אין לך מה כל כך להתעסק בסוגיה הזו כרגע, ה' אוהב אותך מאוד – ומאמין בך, גם בלי קשר לדעתך על הבאת ילדים לעולם. הייתי ממליץ לך לשים דגש בחיבור לתורה בכל אלפיי הרבדים שעוד יש לכולנו עבודה בהם – עבודת המידות, תפילה, אמונה, חיבור לה', חיבור ושמחה למצוות, טעמי מצוות ועוד.. יש עוד כל כך הרבה דברים חוץ מהנושא הזה:
שגם בו ספציפית את לא עוברת איזו עבירה חמורה ש''יסקלו'' אותך אם עברת אותה, אלא קושי ברצון להתחברות למצוות 'פרו ורבו', ומהות המשפחה היהודית ובחשיבה שלך מה סדר העדיפויות הנכון.
ב. הרבה פעמים ה'אנטי' שלנו בא ממושגים של 'מותר' 'אסור' או 'נראה לי' 'לא נראלי'. לכן אני חושב שיש חשיבות מאוד מאוד גדולה שתלמדי על מהות הבאת ילדים לעולם, מה זה אומר משפחה יהודית שמאמינה בחיים ומאמינה בטוב ורוצה להוסיף עוד חיים בעולם. ללמוד על מה העדיפות והערך שיש למשפחה היהודית עם כל המשמעות העמוקה שבדבר, מבטיח לך שתגלי דברים עמוקים וחדשים שירחיבו ויעמיקו לך את המחשבה ואולי אפילו האנטי יעלם יום אחד.
הייתי ממליץ לך לקחת איזו חברותא עם אמא\ חברה\ מדריכה\ מורה וללמוד עם איזשהוא ספר או חוברת או כל פלטפורמה אפשרית את הנושא שיתברר אצלך.
למשל אפשר להמליץ לך לקרוא חלקים מ'פניני הלכה' של הרב אליעזר מלמד על "טהרת המשפחה" וכו'
יישר כח גדול ובהצלחה בדרך שברחת!
אורי שיבר