ש.
היי.
אנ נחשב ''הדוס'' של החבר'ה (רק בגלל ''שהחבר'ה'' פחות מתחברים לתורה ומצוות..) וכמעט תמיד יוצא שאני מסתיר את חיי התורה שלי. אני חושב שזה בא ממקום של לא לבלוט מדי וגם כדי להשאיר את התורה כהמקום שהוא ''שלי''. הבעיה היא שאני מרגיש שאני יכול לתת דברים טובים מהתורה לחברים, אבל אני לא מוציא כלום. מה אני יכול לעשות כדי לתת לאחרים מהידע שלי אבל שזה יבוא ממקום שנכון לי?
בן 16
ת.שלום לך :)
קודם כל, סליחה על האיחור בתשובה ועל זה שחיכית הרבה זמן😬
אתחיל ואומר שאני מאוד מזדהה איתך ועם התחושות שהצפת פה. אני זוכר המון מקרים שהרגשתי משהו דומה למה שאתה מתאר כאן, זה באמת מעמיד אותנו במצבים לא נעימים גם כלפי עצמנו וגם כלפי חוץ.
בנוסף, אני מאוד מעריך את הרצון הכנה והאמיתי שלך לחיות את מה שמתאים לך ולהוסיף אור וטוב גם על חברים שלך שכל כך אכפת לך מהם, זה מעורר השראה ממש!!
אני חושב שיש כאן שתי נושאים שחשוב שנברר: 1. איך לחיות כ"דוס" בעולם שהוא קצת שונה ממני ובכל זאת לא לוותר על עצמי? 2. איך לחיות יחד עם החברים את התוכן שממלא אותי ונותן לי משמעות ושהם קצת פחות "עפים" עליו?
אני חושב שהתשובה לשתי השאלות האלה היא - תהיה אתה!!
הרבה פעמים אנחנו חושבים שיעריכו אותנו יותר ויתחברו אלינו יותר אם נראה רק את הצדדים שכולם מתחברים אליהם. שאם נצליח להחביא את כל שאר הדברים שיכולים לייצר מחלוקות מספיק טוב אז הכל יהיה בסדר.
ואני חושב שכאן מגיע שינוי התפיסה המשמעותי ביותר. חברים שלך יעריכו אותך יותר ויכבדו אותך יותר אם תחיה באמת את מה שחשוב לך. בלי רעש וצילצולים ובלי הצהרות יותר מדי גדולות, לחיות בצורה פשוטה ואמיתית את הדברים שחשובים לך.
ככה הם לא ירגישו לא בנוח לידך גם בזמנים שאתה יוצא "סופר דוס", כי אתה חי את עצמך ולא עושה מזה יותר מדי סצנות, חי את עצמך בפשטות ואמיתיות.
אבל חשוב להדגיש שגם אתה מצידך לא צריך להרגיש שהעולם הפנימי שלהם "לא מספיק טוב" או משו כזה. אל תתעסק בלחלק ציונים לחברים שלך והם לא יתעסקו בלחלק ציונים לך.
אני מניח שהחברות שלכם משמעותית לשני הצדדים ולכן צריך לאפשר לשני הצדדים להיות מי שהם בלי לשפוט. אתה מצידך תחיה את עצמך באמת, ובנוסף לכך לא תשפוט את עולמם שלהם.
וזה נכון גם לגבי השאלה השנייה. ידוע שלעתיד לבוא כל העולם כולו יכיר באמיתת התורה ויאמינו בקב"ה. כשהנביא מתאר את התהליך של ההשפעה של ישראל על העולם הוא לא מתאר את כל הסמינריונים שאנחנו נעשה לכל העולם או את כל הכנסים הגדולים שנארגן, ממש לא. הנביא מתאר מציאות בו עם ישראל חי לפי ערכי התורה והגויים מצידם מסתכלים ומבינים את הגודל העצום שיש בחיים כאלה עד ש"ונהרו אליו כל הגוים" (ישעיה, ב, ב). הגויים בעצמם לומדים מעם ישראל. עם ישראל חי את ערכיו מצד עצמו, והגויים מצידם מסתכלים ולומדים.
אני ממש לא משווה בין חברים שלך לגוים😉, אבל העיקרון ברור. אנחנו לא צריכים לחפש להשפיע על החברים שלנו או ללמד אותם את מה שאנחנו חושבים שנכון, אנחנו צריכים פשוט לחיות את זה. אחרי שאנחנו נחיה באופן מלא את עצמנו, הסביבה תתחיל לשים לב שקורה פה משהו גדול ואמיתי וההשפעה ממילא תתחיל לחלחל לסביבה שלנו.
ולמרות שאנחנו מאוד רוצים את ההשפעה הזו ולהוסיף אור וטוב, אנחנו לא צריכים לחיות את עצמנו כדי להשפיע. אנחנו חיים את עצמנו וההשפעה תגיע ממילא.
אז לסיכום:
😎 תהיה אתה באופן אמיתי ופשוט וככה חברים שלך יעריכו אותך ותרגיש יותר בנוח להיות מי שאתה לידם.
💯 תן לחברים שלך להיות הם. אין צורך לחלק ציונים (אפילו לא בלב😉) לחברים שלנו ולמה שהם מאמינים בו. כמובן לדעת עם מה אנחנו לא מסכימים, אבל לא לשפוט אותם ואת עולמם.
🫂 תהיה אתה וזה גם מה שישפיע הכי טוב על החברים שלך. אל תעשה את זה כדי להשפיע, תעשה את זה כי זה מה שצריך לעשות. אבל ההשפעה תגיע ממילא.
בהמון אהבה וברכת הצלחה,
הראל כהן