ש
שלום, יש לי שאלה קצת בלתי הגיונית, יצא לי לראות משהו והגעתי למצב של פעולת יצר הברית בזמן התפילה והתפילין והטלית נמצאים עליי זה פשוט קרה ולא הצלחתי לשלוט בזה, מה עלי לעשות? אני מרגיש שבגדתי באלוהים ואני יותר לא רצוי אצלו.
אני באמת לא יודע איך זה קרה לי אבל זה פשוט קרה לא שלטתי על זה ואני מתחרט אבל מתבייש להניח את התפילין כי אם הגעתי למצב כזה יכול להיות שהרגשתי שאין להם ערך עבורי ואני לא רוצה להיות ככה - מה אני יכול לעשות?
ת
שלום! קודם כל, אני שומע בשאלה שלך הרבה אכפתיות ורגישות לנושא של קדושה בכלל ותפילין בפרט, ככה שזו כבר נקודת התחלה טובה :)
אני רוצה לשקף לך קצת את הזווית שהצגת בשאלה, ואז להציג זווית אחרת להסתכל על הדברים. מוכן? זה הולך ככה:
קרה שראית קרי (מלשון מקרה. כלומר, יציאת זרע שלא בכוונה) בזמן שהיית עם תפילין עליך. מתוך כך אתה בא ומפרש את האירוע הזה כבגידה שלך בה', מסיק שאתה כבר לא רצוי אצלו, ומוסיף שייתכן שזה גם אומר שאין לתפילין ערך עבורך. עד כאן הפרשנות שלך לאירוע.
וכאן הנקודה החשובה: חשוב שתבין שזו פרשנות בלבד. היא לא משקפת את המציאות ההלכתית או המחשבתית ביהדות. אני רוצה להציג לך זווית אחרת להסתכל על הדברים, דרך הלכה שיש לה משמעות רעיונית עמוקה:
בימי עזרא הסופר, ממש בתחילת תקופת בית שני, חכמים ניסו לתקן תקנה שקובעת שמי שראה קרי אסור להתפלל או ללמוד תורה עד שיטבול במקווה. הגמרא מספרת שהתקנה הזו לא תפסה כיוון שרוב הציבור לא הצליחו לקיים אותה, עד שחכמים הבינו שזה לא הולך וביטלו את התקנה. להלכה אנחנו פוסקים היום את מסקנת הגמרא, שמביאה את דרשת הפסוק: "הלא כה דברי כאש נאום ה'" – מה אש אינה מקבלת טומאה אף דברי תורה אינם מקבלין טומאה. כלומר: אדם יכול לעסוק בתפילה ודברי תורה אפילו אם ראה קרי ולא טבל, כי אין קשר בין הדברים (אם תרצה, תוכל לקרוא תקציר ברמב"ם הלכות קריאת שמע פרק ד הלכה ח).
בעיניי, ההלכה הזו משקפת שני תובנות חשובות שאנחנו יכולים לקחת: א) המיניות היא חלק מהחיים. לא שייך לתקן שבעל קרי יימנע מתורה ותפילה, כי לראות קרי זה נורמלי וקורה לכל אחד. ב) תפילה ודברי תורה לא מקבלים טומאה. זה לא משנה מה אדם עבר – הוא תמיד רצוי לפני ה' והתפילה שלו תמיד מקובלת.
אז מה שהייתי רוצה שתיקח מהתשובה הזו הוא שבסוף הכל בסדר. להשתחרר מהלחץ בנושא הזה. בדרך כלל כשרואים קרי זה תוך כדי שינה (ולכן זה נקרא "קרי לילה"), לך זה קרה פעם כשהיית ער. אתה בוודאי רצוי ואהוב לפני ה', ותמיד היית. כמובן, תמיד כדאי שאדם יעסיק את עצמו בדברים חיוביים כדי שלא יהיה לו זמן לדמיונות לא רצויים. לקחת את ההתמודדות הזו למקום בונה של עוד טהרה, עוד שמחה בעבודת ה' ובחיים. בנוסף, אם עושים ספורט אז יש פחות סיכוי לראות קרי, בוודאי בזמן הערות. תנסה ותראה בעצמך.
אז הרבה בהצלחה, סומך עליך!
איתמר זמירי