תודה לכם ממש עוזר שאתם נותנים את האפשרות לשאול שאלה באופן אנונימי. אז ככה אני ממש מרגישה בודדה בזמן האחרון. אני מרגישה שהחברות הסניף הם לא באמת חברות שלי וזה סתם שהם עושות טובה או משהו. המון פעמים אני יוזמת וברור לי שזה בסדר אבל שזה רק אני זה לא נחמד. וגם רוב הזמן הן עסוקות . ואני חס וחלילה לא באה להאשים אותם ולא לבקר אותם ברור שלפעמים עסוקים.אבל שזה כל הזמן ועוד שמגבילים לי זמן למשל מ1 עד 2 וחצי זה נותן תחושה לא נעימה ושוב זה שאני יוזמת ולא ככ פשוט לי ליצור קשרים וגם אני ממש לא שלמה עם עצמי ואני חוששת גם שאף אחד לא ירצה אותי בגלל שיש דברים שאני עוד לא יודעת וזה מביך אותי( להחליף שמיכה) להכין דברים מסובכים.סליחה ממש על האורך אבל אני ככ אבודה מצוברחת מהכל יחד.תודה לכם שוב:)
שלום יקרה, קודם כל צר לי ממש על התחושות שלך. אוכל להזדהות איתך שגם לי יש תקופות בחיים של תחושות כאלה ואחרות.. וזה בהחלט לא נעים. אני מאמינה שיותר מחצי מהאנשים שחיים בעולם חווים בדידות במהלך החיים שלהם.במיוחד, לא מפתיע אותי שכתבת את השאלה הזו בתקופה הנוכחית, תקופת הקורונה. הרבה אנשים חווים בדידות בגלל המגבלות והריחוק החברתי. אין יותר מדי מה לעשות, בעיקר להתפלל שהקב"ה יחדש ימינו כקדם, ולנסות ליצור חברויות מרחוק בעזרת הZOOM, שיחות טלפון או וואטספ.. זו הקרבה המקסימלית כרגע שניתן ליישם וגם אותה כדאי לנצל!
הזכרת כאן 2 נושאים שונים ולכן אפצל את תשובתי-
"לא טוב היות האדם לבדו" 🫂אין ספק שבשביל ליצור חברות צריך הדדיות.נשמע מהצד שלך שאת באמת יוזמת אך מצד חברותייך פחות יש יוזמה. שימי לב, שישנם אנשים שהם פשוט מטבעם פחות יוזמים אלא מחכים שהאחר יזום. אז בתור טיפ ראשון הייתי ממליצה- לברר מה האופי שלהן. אולי הן באמת רוצות להיות חברות שלך, אך זה לא מתבטא ביוזמה מצידן. ואז התחושה של "הן עושות לי טובה" נשללת.חשוב לפתוח, לדבר ולברר איתן את הנושא. אולי בעקבות החוסר יוזמה שלהן גם חסרה בהן תשומת הלב לכך שאת תמיד יוזמת שיחה/יציאה איתן.. ולכן תספרי להן את תחושותייך. לא בצורה שתיראי "נואשת" אלא באמת בלב גלוי ופתוח. תסבירי להן שיש לך רצון לחברות איתן, אבל שאת תשמחי להדדיות מצידן. ליוזמה. שהן יראו לך כי גם הן מעוניינות בקשר הזה...
כף זכות- ⚖️ אומנם תחושות ורגשות אי אפשר להכחיש, כי אם זה מה שאת מרגישה כנראה יש סיבה. אבל ההשתדלות הפרטית-אישית שלך היא לדון אותן לכף זכות שהן בהחלט לא עושות את זה בכוונה. אולי הן באמת נמצאות בעומס. ודווקא עצם זה שהן כן מצליחות לפנות מהזמן ולקבוע איתך מעיד שהן רוצות להיות בחברתך ולבלות איתך. דווקא במקרה הזה הייתי שמחה לראות שחברה מפנה מזמנה כדי להיות איתי 🙂
חברות חדשות- 💕אם עוברת תקופה ואת רואה כי שום דבר לא מתקדם בקשר עם החברות הספציפיות שדיברת עליהן, תנסי למצוא לך חברות חדשות. בשאלתך ראיתי שכתבת שאת מתייחסת לחברות מהסניף. תסתכלי מסביבך, ותראי האם יש לך עוד חברות ממעגלים אחרים שתוכלי ליצור איתן קשר חברי מעבר לסתם "מה שלומך? מה נשמע?", שתוכלי ליצור איתן חברות מהסוג שאת מחפשת. בנות מהכיתה, בנות מהשכבה, שכנות, בנות של חברים של ההורים, מקום שאת מתנדבת בו.. וכו.. חברות יכולה להתקיים עם כל גיל שהוא. ואם את מוצאת את עצמך מתחברת לבנות שקטנות או גדולות ממך זו ממש לא בושה. את תראי שככל שאנחנו גדלים בגיל, זה כבר לא משנה בן כמה אתה, הפערים מצטמצמים והנושאי שיחה כבר מאוד מאוד דומים אחד לשני. ולכן זה מאפשר חברות גם כשאתן לא בנות אותו הגיל.
משפחה לא בוחרים 👨👩👧👦כדי להפיג את תחושת הבדידות לא חייבים רק חברות- בשביל מה יש משפחה אם לא בשביל קצת חום ואהבה?אם עד עכשיו הקשר בינך לבין אחים שלך הוא לא הכי מפותח, אז הגיע הזמן! אני יכולה להבטיח לך, שגם אם אתם רבים או פחות מסתדרים, אם רק תנסו פעם אחת לעשות משהו חווייתי ביחד- זה יכול גם לחבר ביניכם יותר, ליצור קשר מיוחד בין אח/ות לאחות. ובנוסף גם יכול לשמח אותך ולתת לתחושת הבדידות להתפוגג לה.. גם אם זה רק לכמה שעות, זה כבר משהו! התייחסתי כאן רק לאחים- אך כמובן שאת יכולה גם לעשות זאת עם בן/בת דודה, אמא, אבא וכו.. תסמכי עליי, הם ישמחו שתיזמי משהו חווייתי איתם, ועצם זה שהם משפחה שלך- אין ספק כי זה יקרה באהבה גדולה ויבוא גם מיוזמתם אם תראי נכונות לכך..
אומנם קצת נתת תחושה של "בדרך אגב" עם הנושא השני, כן אתייחס אליו בקצרה למרות שהוא יכול להיות נושא בפני עצמו לתשובה נפרדת- התחושה שלך שאת "לא שלמה עם עצמך" היא לגמרי לגיטימית.כן חשוב לי להדגיש כי האדם במהלך חייו יחוש כמה וכמה פעמים את החוסר שלמות כלפי עצמו, ודווקא את זה הקב"ה רוצה. אם נרגיש שאנחנו מושלמים, איך נתקדם?לא סתם אומרים שאין דבר מושלם. תמיד יש לאן להתקדם, מה לשפר. ודווקא התחושות האלה של החוסר שלמות הן אלו שיקדמו אותנו בחיים. יביאו אותנו לידי התגדלות נפשית אישית. אז לגמרי את יכולה לקחת את התחושה שאת "אבודה" ולהפוך אותה לעשייה, להתקדמות.
בגדול חשוב לי להדגיש בקשר לאמירה שלך "אף אחד לא ירצה אותי בגלל.." ולהציע לך לומר "כן ירצו אותי בגלל.." לחשוב מחשבות חיוביות על עצמנו,זה לא מזיק ואף משמח להיות מודעת גם ליתרונות שיש בנו.אומר כי הקב"ה עוד לפני שנולדת, זיווג לך זיווג. תאמיני כי הזיווג שלך יאהב אותך עם כל ה"חסרונות" שבך. הוא יאהב את מי שאת עם כל מה שזה כולל. דברים כמו "לא יודעת להחליף שמיכה" כ"כ ייראה שולי בעיניו ולכן לא הייתי מתרגשת מכך. אם אמרנו שנהפוך את התחושות השליליים לעשייה חיובית, אז אולי תנסי יום אחד להחליף שמיכה? אם את מתקשה ולא מצליחה, תבקשי ממישהו שיעזור לך, יראה לך איך עושים ותעשי אחריו. ואת תראי ככל שתעשי את זה יותר- את תצליחי.(כמובן שהתייחסתי פה רק לנושא השמיכה, אבל תתנסי בעוד דברים שאת מתקשה בהם) ותזכרי- שגם דברים שאת לא מצליחה זה בהחלט לא נורא ו אנחנו לא מושלמים , כל אדם יש לו דברים שהוא מתקשה בהם יותר או פחות.
מאחלת לך הרבה הצלחה, שהקב"ה ייתן לך שמחה ותחושת ביטחון בו ובעצמך! הדר 😊