ש.
קודם כל תודה עמקית על עבודת הקודש שלכם! אשריכםם!! טוב אז ככה אני מרגישה שמפריע לי שאחרים " לוקחים" לי דברין שלי, למשל אחותי הקטנה התחילה כל דבר לעשות כמוני, אני הולכת עם קוקס אז גם היא, אני מתחילה לאכול משו מסוים ואז גם היא, אני לובשת משו ואז גם היא, אני חשבתי על רעיון לתחפושת וגם היא אותו דבר רוצה.. זה נורמלי שזה מפריע לי? ודי מעצבן אותי?
ת.
שלום אהובה,
תיארת בשאלתך סיטואציה מאוד מוכרת בין אחים. בתור האחות הקטנה, אני מצליחה להיזכר בסיטואציות דומות שאני חוויתי כשהייתי קטנה יותר... רק מהצד השני של הסיפור שאת מתארת 😉
התחושות שלך הן הגיוניות לגמרי, אל תרגישי רע עם עצמך. הקב"ה מפגיש אותנו בסיטואציות האלה בגלל שהוא סומך עלינו שנתמודד איתן, שנשתמש בכלים המצויים בנו כדי לתקן בעצמנו תכונות ותחושות נפש פנימיות. זה סיטואציות שרק מגדלות אותנו, מעלות אותנו בדרגה הרוחנית- נפשית.
קודם כל, אומר כי במקומך הייתי מנסה לנתב את התחושות הלא נעימות שאחותך "מחקה אותך" לצד המוחמא. אחותך הקטנה מחקרה אותך, מהמניעים שלה. אני מתארת לעצמי שזה קורה כי את מהווה לה מושא להערצה מבחינתה. היא רוצה להידמות לך, לאחות הגדולה. בנוסף לכך, שימי לב כי כל הדוגמאות שהבאת לכאן הינן חיצוניות. תזכרי שתמיד יהיו דברים הייחודיים רק לך. בעיקר פנימיים, עמוקים ובכך גם גדולים יותר מאשר סתם משהו חיצוני... תמיד יהיה בך משהו ייחודי לך, לא משנה כמה אנשים ינסו להידמות לך או לפועלך.
הייתי ממליצה לנסות להבין למה זה מפריע לי? לשבת עם עצמך ולכתוב מה מפריע לך בסיטואציות האלו.
תמיד כדאי לעשות בירור פנימי עמוק עם עצמך לגבי שאלות שמתעוררות בתוכך.
דיבור אישי- 🗣️ אני לא יודעת בת כמה אחותך והאם זה מתאים לעצה הזו או לא. כמובן שאם אחותך בגיל מספיק בוגר בשביל להבין אזי הייתי ממליצה לפתוח בפניה ממש את התחושות שלך בשיא הכנות והפתיחות. אם היא קטנה יחסית, תנסי להנגיש את השיחה הזו לגיל שלה שהיא תבין. אולי תסבירי לה את הבעייתיות שבעניין. תספרי לה כי כל אדם בעולם הוא שונה מהשני. לכל אחד יש את הייחודיות שלו, את האותנטיות שהוא מביא לעולם. ולכן גם אם היא ממש רוצה לעשות כמוך, היא תמיד תישאר היא.
רכושניות- מחילה שאני מזכירה מילה שלילית שכזו. אני לא רוצה להרבות במילים כלפי נושא זה מכיוון שהוא לא העיקר מבחינתי בתשובה הזו. יש בך רצון לשמור קרוב אלייך את חפצייך. מה שיש לי לומר בנושא זה שהכי חשוב לזכור בחיים כי הכל מאת ה' יתברך. צריך להבין כי שום דבר בעולם הזה, לא באמת שלנו, אלא של הקב"ה. אז ממילא, לא אמורה להיות לך תחושה שלוקחים "לך" את הדברים. זה בגדול, וברוחניות גדולה. מצב נפשי שצריך לבנות בעצמנו עם הבנה עמוקה. באופן פרטני יותר הייתי ממליצה לך ללמוד קצת על מידת הנדיבות. לחשוב עם עצמך איך אני יכולה להצליח לפתוח את הלב לאנשים אחרים בנתינה אמיתית מהלב? תתחילי עם עצמך לימוד בנושא. תשמעי שיעורים. תתייעצי עם בן אדם שאת סומכת עליו בנושא.
מאחלת לך הרבה הצלחה!
הדר 😊