ש
היי
יש לי פחד קהל , אבל לא באמת מול קהל גדול ( גם זה, אבל זה פחות מטריד אותי) הפחד שלי לפעמים משתלט עליי ברגעים כאלה של נגיד לשתף משהו זה יכול להיות בנוער בכיתה או בכל מקום אחר וזה עם האנשים שאני מכירה עכשיו יש לי מורה מדהימה שתמיד שמודעות לזה ותמיד אומרת לי שאני לא חייבת לשתף מול כל הכיתה אבל בא לי אבל תמיד ברגע האחרון לא מצליחה..
בת 14
ת
שלום😊
אני ממש מבין את המקום שלך. גם אני מתמודד עם פחד קהל בדיוק כמו מה שאת מתארת🤔 לי לקח הרבה זמן להגדיר את הבעיה כ"פחד קהל" וחשבתי שיש משהו יותר עמוק שפגום באישיות שלי😵, אז מעולה שאת מודעת לעצמך כבר בשלב הזה. בעזרת ה' אצליח לתת כיווני מחשבה שקצת יעזרו לך😇
מה זה פחד קהל?
אנשים נוטים לדמיין פחד קהל כאיזה נואם שפתאום שוכח את המילים, איזה ילד בר מצווה כזה. אבל את תיארת את המצב בצורה הרבה יותר מדויקת👌. הבעיה לא נובעת ממופנמות או ביישנות (את כן רוצה לשתף!) ולא מדובר בפחד רק מקבוצות גדולות. ברמה העמוקה זהו פחד לכישלון בעיני אנשים. הרבה פעמים בעלי פחד קהל חושבים שרק להם יש את הבעיה הזאת, וכדי למנוע מצב שיראו אותם בצורה לא טובה, משתמשים במנגנון ההגנה שהוא השתיקה🤫
מה עושים?
להפנים - את לא לבד! 👥👥
אולי תופתעי, אבל רוב האנשים פוחדים ונלחצים לפני שהם מדברים. להרבה אנשים זה גם יכול להגיע למקום כמו שלך🤐 תמיד יהיו את אותן בנות שייקחו חלק פעיל בכל דיון, לא משנה מה הנושא. אולי הן בולטות, אבל הן המיעוט.
ככל שתרגישי שזה פגם רק אצלך, כך תפחדי למשוך תשומת לב לנקודה הזאת והלחץ רק יגבר. לשנן לעצמך כל הזמן בראש: "אני לא לבד" או משהו דומה.
לפעמים לא צריך להסתיר🐣
הרצון לדבר מדויק בצורה שגם יעריכו אותך ושגם לא ישימו לב לפחד, גורם לך להציב לעצמך רף מאד גבוה🦒
אם את מודיעה לאנשים לפני, זה יכול להרגיע. במצב כזה כבר אין לך מה להסתיר וגם יקבלו את זה בהבנה והזדהות💁♀️
אני אציע כמה כיוונים, אבל הם מאד תלויים בהקשר. תנסי לחשוב באלו סיטואציות את יכולה לראות את עצמך משתמשת בהמלצות הללו, כי יש מצבים שבהם זה עוד יותר מביך🙃
🔆 להתחיל פשוט עם "אני קצת מתרגשת".
🔆 לפעמים אפשר לנסות להשתמש בהומור עצמי. "אני לא רגילה למצבים כאלה...סלחו לי מראש על הפדיחות😉".
🔆 בקבוצה מצומצמת אם נכנסת ללחץ תוך כדי לפעמים אפשר להתוודות ולצחוק על המצב. "טוב, שכחתי מה שרציתי לומר, אני אנסה להיזכר", "לא יודעת למה אני נלחצת...נראה אם זה יעבור", "וואו, אני מסמיקה, נכון?".
לא רואים ולא שופטים!🎊
לב הבעיה הוא שחושבים שהאנשים בקהל שופטים אותנו ⚖️ שהם שמים לב לכל דבר וגם זוכרים לנו את זה המשך. זה לא נכון!🍻
ברמה הכי בסיסית, יש הרבה דברים שפשוט לא רואים😎. חלקם אין שום דרך לראות, כמו דפיקות לב או פרפרים בבטן. חלקם דברים שפשוט לא שמים לב אלא אם כן ממש מחפשים, כמו בליעת מילים ולחץ כללי😬
ממליץ מאד לשאול חברה קרובה איך את נראית מהצד כשאת מדברת מול קבוצה. יכול להיות שזה יעזור לשים בפרופורציות ויוריד קצת מהלחץ.
עכשיו, גם אם יש מצבים שכן שמים לב שאת בלחץ או שקרא מקרה ואמרת משהו לא חכם (😱), זה אף פעם לא נורא כמו שאת מדמיינת. הסביבה לא מנסה לחפש אותך ולא יגבשו עלייך דעה מתוך פדיחה קטנה. סביר שתוך כמה דקות פשוט ישכחו✨ אז תנסי להמשיך הלאה ולא לעשות מזה סיפור, כמה גרוע שזה מרגיש. אפשר לשנן בראש: "קצת פדיחה, לא קרה כלום".
דבר אחרון: אם יש איזה מישהי, סופר ביקורתית, שמפריע לה משהו בדיבור שלך כך שהיא בוחרת להחזיק את זה נגדך, זה פשוט בעיה שלה🤷♀️ רוב הציבור לא כאלה ואת לא צריכה לדאוג מזה בכלל🙂
לצאת מאזור הנוחות 😳
כדי להתקדם צריך להשקיע מאמץ וגם להיכנס למצבים שבאופן טבעי היית מעדיפה להתחמק מהם. המורה שלך לא רוצה להכריח אותך לעשות משהו שאת מפחדת ממנו. אבל אם את רוצה להתקדם ושהפחד יצטמצם, את צריכה לאתגר את עצמך, לאט לאט.
הנה כמה כיוונים:
🌀 להסביר למורה שאת דווקא רוצה להשתתף יותר ושתנסה למצוא את האיזון בין להתקיל אותך ללותר לך.
🌀 לבקש מחברות/משפחה להכניס אותך יותר לדיון, עם שאלות כמו "מה דעתך?", "יש לך מה להוסיף?". את לא חייבת להשתתף בכל מצב, אבל את פחות צריכה ליזום אם כבר פנו אלייך.
🌀 לקבוע מראש שאת הולכת לדבר, מה שיכריח אותך לקפוץ למים: כשעושים עבודה בקבוצה - להיות האחת שמציגה בסוף, לומר דבר תורה בשולחן שבת, לקבל אחריות על קבוצה - תפקיד הדרכתי כלשהו.
האפשרויות הללו אמורות לתת פוש, אבל הרבה פעמים תמצאי את עצמיך בסיטואציות שאין את העזרים הללו. תזכרי שאת לא היחידה ושלא סוף העולם אם מגלים שאת לחוצה. תזכרי שלא רואים או מנתחים אותך יותר מדי ושגם אם יהיה קצת פדיחה, אפשר לצחוק על זה או פשוט להתעלם ולהמשיך הלאה.
זה תהליך שיכול לקחת זמן והוא לא קל בכלל🤷🏻♀️ חשוב שתמיד תמשיכי להתפלל שה' יעזור לך!
מאד מקווה שהצלחתי לעזור☺️ שיהיה בהצלחה!
אפרים🤓