שלום וברכה:)רציתי לשמוע מה דעתכם על שתייה בפורים.מצד אחד אני מבינה את הרעיון, זה משחרר, מוריד מסכות ומחסומים, מוציא את הצד האמיתי והפנימי של הבנאדם. מצד שני בסוף רוב האנשים לא מודעים בכלל למה שהם עושים, איך אפשר לקרוא לזה שמחה? אתה קם בבוקר עם כאב ראש ולא זוכר מה היה אתמול..אם שמחה אמיתית מגיעה מבפנים, למה אנחנו משתמשים בכלים חיצוניים כדי לשמוח ולקיים את המצווה?תודה רבה🤍
ת.שלום וברכה!
אני לא יכול לייצג את דעותיהם של כל המשיבים והמשיבות, אבל אשתדל לייצג באופן נאמן את הגישה שבעד עבודת השתייה בפורים כמי שמשתדל לעבוד אותה מדי שנה.
אפתח קודם בהבהרה - אדם שיודע שהוא עלול ליפול בעקבות השתיה - לא רק שלא טוב שישתה, זו לא הדרך לקיים את המצווה של שתייה בפורים ואין לו תירוץ שזה נעשה לשם מצווה. המצב של שיכורים שמתבזים ומזיקים לעצמם ולאחרים הוא לא חלק מהמצווה. עבודה של מצווה בעזרת השתייה לא מביאה אדם למצב כזה ובמקום שיש ספק, עדיף להיזהר יותר מדי מאשר לשחרר יותר מדי.
אז אחרי שהבהרנו את זה אני רוצה להתמקד רגע בעבודה המיוחדת הזו של שתייה. השמחה היא חלק מהותי מפורים אבל יש גוונים שונים של שמחה - השמחה בפסח על ההצלה ממצרים לא דומה לשמחה בשבועות על קבלת התורה ומעמד הר סיני. כך לכל חג ומועד שמחה מיוחדת. לפי המהר"ל השמחה המיוחדת לפורים נובעת מהביטוי של קדושת הגוף בעם ישראל. ישנן מלחמות רוחניות על עקרונות רוחניים, האנטישמיות הנוצרית הייתה כזו ולכן כאשר יהודי התנצר היו עוזבים אותו. לעומת זאת השנאה העמלקית שהתבטאה אצל המן ואח"כ בשואה היא לא לרוח הישראלית אלא לקיום הפיזי שלו. עמלק מעוניין למחוק את הגוף כי הוא מבין שעצם הנוכחות הפיזית של ישראלי אחד בעולם מופיעה קדושה מיוחדת, אפילו אם אותו יהודי רחוק מתורה ומצוות.
השמחה הייחודית של פורים נובעת מהגילוי שכוחות הגוף שלנו גם הם דבוקים בקודש והם לא מתנגדים לקדושה. כדי להגיע למקום הזה אנחנו מחזקים את החלק הגשמי בפורים באופן משמעותי - דואגים לאוכל טוב, לחלק פינוקים לחברים וגם - משתכרים.
השיכרות היא כלי לחזק את הכוחות הגשמיים על כוחות השכל ולכן היא גם מביאה אנשים לסיטואציות שלא תמיד מחמיאות או מועילות. המטרה שלה היא לא מה ארוויח מחר, או מה אזכור - המטרה היא קיום מצוות השמחה ברגע זה. ברגע זה להגיע להרגשה של קדושת הגוף. כמובן שמי מאבד את עצמו בשתיה לא יכול בכלל לשמוח בקדושת הגוף שלו וזה כבר ביטול המצווה - השמחה.
עוד כיוון של העבודה מובא בנתיבות שלום. הדגש בשיטתו הוא שחלק מרכזי בפורים הוא עניין הבטחון בה'. הבטחון בה' מתבטא ביום המיוחד של פורים גם בשתייה. הביטחון בה', שכל מה שנעשה הוא מדוייק אליי וזה הדבר הנכון ביותר לי שיכול להתרחש ממלא את הלב בשמחה. השתייה היא כלי לבטל את הביקורת ושליטה שלי על עצמי ולשחרר את הניסיון שלי להחליט ולקבוע על המציאות והיא ביטוי מעשי לבטחון בה'. גם כאן, השאלה היא לא מה יהיה מחר, או איך אני ארגיש, אלא עבודה שאני עושה כרגע כי זו המצווה עכשיו.
לשתי השיטות אנחנו נדרשים לבטל את הכוח השכלי ואת זה קשה מאוד לעשות בלי לשתות. המשותף לשתי השיטות הוא שיש שמחה פנימית ייחודית שבעקבות המציאות בעולם שעדיין זקוקה לתיקון קשה מאוד להגיע אליה. השמחה הזו אפשרית (ומותרת) רק ביום המיוחד של פורים ואנחנו נעזרים בשתיה כדי להגיע אליה. השתייה היא לא המטרה, אלא כלי להגעה למצב בו יותר מתאפשר להרגיש את העניין המיוחד ביום הזה.
שנזכה להמשיך את האורות והקדושה של פורים לכל השנה, בבטחון בה' ובהרגשת הקדושה שבגוף ככל הניתן בעולם הזה, נתן.