ש.
אני ב"ה בנאדם אופטימי, מאוזנת בדרך כלל (או משתדלת – כמו כולם) והכל טוב.
שאלה שמעסיקה ככה בתקופת הקורונה. התקופה התחילה לי כמו כל דבר שלא מבינים אותו, בלי פחד כי זה דבר שנשמע רחוק ממנו, וכי אנחנו כל כך ציניים כלפי דברים כאלה תמיד!
אבא שלי עובד חיוני והמשיך ללכת לעבודה, עד שהודיעו לו שהוא צריך להכנס לבידוד כי מישהו שהיה באיזור העבודה שלו חלה. פתאום נחת עליי פחד לא מוסבר. הבנתי שהדבר הזה ממש חלק ממני, ואי אפשר להתעלם. ומה שמדאיג אותי זה שהתחלתי לחשוב מחשבות כמו 'מה אם יקרה משהו לקרובים שלי', ואני גם יודעת שבכל התקופות הקשות שהיו לנו בעם – אף אחד בהתחלה לא חשב שזה יגיע ממש עד אליו או למימדים שזה בסוף הגיע.
אני לא נוטה לחשוב מחשבות כאלה ופתאום הן ממש לא עוזבות אותי...
אם יש לכם רעיון קטן לאן לנתב את זה אשמח. תודה רבה אשריכם.
ת.
אשרייך ואשרי חלקך שהאופטימיות וראיית הטוב הן נר לרגליך! מבט של עין טובה על המציאות כולה הוא אחת מסגולותיהם של תלמידי אברהם אבינו, ועלייך להמשיך ולחפש את הטוב על שני חלקיו – הטוב המתרחש כעת והטוב שבוודאי עוד עתיד להתהוות.
סוגיית הפחד מעסיקה את כולנו בימים משוגעים אלו, בהם מגיפה עולמית משתוללת בחוץ, ממוטטת מדינות ומשביתה מיליארדי בני אדם בבתיהם.
הרמח"ל מתייחס לסוגיית הפחד, הביטחון והיראה בשני מקומות בספרו החשוב, "מסילת ישרים". באופן כללי הוא מדריך אותנו לא להגיע למצב בו הפחד משתק אותנו, בונה סביבנו גדרות שמונעים מאתנו לפעול ולהיטיב, אלא עלינו להשתמש בשכלנו, הנתון לנו מאת בוראנו ובורא עולמנו, ולחשב את דרכינו בחכמה ובתשומת לב. על האדם לא לפחד מאירועים רחוקים ממנו, עד כדי פחד לצאת מביתו מכיוון שיש אריות באפריקה, אלא על האדם להתנהל בזהירות יחסית אל מול הסכנות והאתגרים הקרובים אליו. הדבר דומה למתרחש כרגע - בתחילתה הייתה הקורונה רחוקה מאתנו, ולכן לא חששנו ממנה כראוי, אולם עכשיו, כאשר היא על ספי דלתותינו - יש לנקוט במשנה זהירות, להפעיל את השכל, ולהתנהל בחכמה (כמובן שיש להקשיב להוראותיהם של המומחים בדבר - משרד הבריאות ושותפיהם).
הפחד ממגפת הקורונה מביא בכנפיו הזדמנות להעמיק בחיינו, במשפחתנו, במעשינו ובהתנהלותנו. פתאום כולנו זהירים ביחס ליציאותינו מהבית, שוטפים ידיים ושומרים יותר על ההיגיינה האישית, משחקים יותר עם המשפחה, ממקדים את פעולותינו לדברים חיוניים וחשובים, ובכלל – עיקר הברכה (כן – ברכה) של הקורונה היא מה שהיא מעמידה אותנו במקום, היא מבודדת אותנו מרעשי הרקע הממלאים את חלל העולם כל הזמן, היא מאפסת את המירוץ הבלתי נגמר שלנו אחרי הממון, המעמד, הרכוש, היוקרה, וממקדת אותנו במה שחשוב באמת.
לגופו של עניין – אני הייתי מנתב את הפחד שלי להתעמקות בתפקידה של המגפה הזו בעולם, מחפש שיעורים המנסים לתת פשר ומשמעות למהלך המטורף הזה שתכנן הקב"ה, הייתי מתבונן על חיי ומחפש את הנקודות החשובות שבהם ומעצים אותם, מנקה את עצמי מכל הרדיפה חסרת הפשר אחר עניינים חיצוניים ומיותרים. כאשר נותנים לדברים פשר הגיוני, הפחד מהם הולך ופוחד, זהו מנגנון הגנה בסיסי בנפשו של האדם...
אפשר גם לדבר עם הורינו על הפחד והיראה, ממקום אמיתי, ולפתוח פתח להעמקת הקשר איתם.
ובהחלט ראוי להתבודד - לעשות חשבון נפש, לחשב את דרכינו מחדש, לבחון את מעשינו וההתנהלות שלנו.
מקווה שהארתי קצת אור בימים מעט חשוכים...
ישראל-אבישי באואר, רב במכינת "לפידות-אמונה"
0525019653