ש:
אני בת 15 וחצי.
איך אפשר לאהוב את החניכים שלי באמת?
ברור שזה שאני עושה בשבילם ופועלת כל כך הרבה בשבילם- כל זה גורם לחיבור. אבל אני לא מרגישה שאני לגמרי אוהבת אותם ושהקשר שלנו חזק. תודה!
ת:
שלום שואלת יקרה,
יישר כח על הרצון להתחבר ולהתקרב לחניכים!
עם רצונות כאלה, 50% מהיעד כבר אצלך... 🙂
האמת, בתוך השאלה שלך כבר נגעת בתשובה... נתינה!
נתינה זה דבר שמחבר מאוד.
"כשנותנים ומתרוקנים - זו הקרבה.
כשנותנים ומתמלאים - זו אהבה...".
המשפט הזה מסביר כמעט הכל. ב"ה יש לנו רצונות בריאים של קירוב לבבות ואהבה, וחיבור לחניכים שכ"כ חשובים לנו.
הנתינה נוטעת בנו חיבור עמוק מאוד אל החניכים (וכמובן גם לחברים, ובעז"ה בעתיד גם לבן זוג ולילדים)
יש המון דרכים לנתינה חיובית (בניגוד לנתינה שלילית, הבנויה על אינטרס, והיא מסוכנת ממש כמו בולענים... 'הולכים' על קרקע לכאורה יציבה, אך בסוף תבוא הנפילה!)
נתינה חיובית יכולה לבוא בשיחות-אישיות, בפעולות מושקעות, בהשתתפות בצער האחר, בנתינת אוזן קשבת בשעת צורך... ולפעמים גם סתם ככה, צחוקים וכיף! המון פעמים זו הנתינה הכי גדולה לחניכים שלנו :)
פשוט, נתינה! הנתינה בעז"ה תחבר אותך לחניכים.
עוד נקודה שתעזור, היא חשיבוּת המדריך או המדריכה, בעיניי החניכים.
חשוב שתראי איפה הם צריכים אותך. אני חושב שכשאת תראי ממש איפה הם צריכים אותך, ואיפה את מקדמת אותם, את תרגישי רצון לתת להם - כמו שדיברנו - ולהתחבר.
ובנוסף, כשהם ירגישו קשר, אהבה וחיבור, זה יהיה הדדי מהר מאוד. כדאי גם לשים לב מה אנחנו אוהבים בהם. כשנראה שהם חשובים לנו, אנחנו נתחבר אליהם יותר.
לכל מדריך יש את מיוחדוּת שלו, והנתינה האישית שלו, לפי אישיותו ויכולותיו...
בעז"ה שתמצאי גם את את הנקודות שבך, ובעזרתן תקדמי את החניכים שלך בפרט, ואת הסובבים בכלל!
בהצלחה :)
נפתלי פישמן
054-6198782