אני מדריכה כבר כמעט שנה בסניף חוץ, מצד אחד ממש טוב לי עם החניכות, אני ממש מרגישה שאני תורמת המון לסניף, ובזמן פעולות אני ממש נהנית ב"ה!!אבל מצד שני, אני פחות מתחברת לסגנון של הסניף, הוא שונה ממני ממש ואפשר אפילו לומר שהוא ההפך הגמור ממני.. כשאני באה לשבתות בסניף זה יוצא שרק שעתיים מתוך השבת מוקדשים לפעולה ובכל שאר השבת קצת קשה לי.. כי בערב יש פעולה לכל הנוער ואני פחות מרגישה שייכת שם.בנוסף, מאד קשה לי עם הנסיעות לבד.. לפעמים יוצא מצב שאני נמצאת בדרך חזור בלילה לבד רק עם הנהג..אני ממש מתלבטת אם להישאר שנה שניה, כי מצד אחד יש את כל הקשיים שהם ממש משמעותיים וצריך המון המון כוחות לעבור אותם ומצד שני ממש ממש חשוב לי לא לוותר לעצמי כי אני יודעת שמה שאני עושה כלכך תורם גם לסניף וגם לאישיות שלי בסופו של דבר.
שלום יקרה! קודם כל רוצה לפתוח ולומר שאם היינו הולכות כמה שנים טובות אחורה, הייתי יכולה להזדהות בתחושותייך ממש. אני גם כן הייתי מדריכה בסניף חוץ, בסניף שהיה שונה ממני בכל צורה שהיא. וגם לי הייתה התלבטות לקראת השנה השנייה האם אני ממשיכה או לא..לכן אני שמחה שנפגשתי עם שאלתך ואני מקווה כי תשובתי תהיה לך לעזר בע"ה! 🙏🏼
הכי בשכל- 🧠אומנם לנשים יש נטייה קודם כל לפעול ברגש, אך במקום כזה של בחירה, עלינו בתור נשים לנסות ולשלב בין השניים בכדי לקבל בחירה והחלטה נכונה ונבונה מכל הבחינות. שילוב בין הרגש לשכל.הייתי ממליצה לך לקחת דף ועט ולצייר טבלה בת 2 עמודות. עמודה ראשונה, יתרונות. עמודה שנייה, חסרונות. תשבי עם עצמך ותחשבי מה היתרונות של להישאר בהדרכה בסניף הנוכחי ומה החסרונות בלהישאר. מה היתרונות בלעזוב ומה החסרונות. תסתכלי מה עולה על מה... זה בהחלט נקודת פתיחה טובה, להיות מודעת ולראות את העובדות כתובות מול העיניים.
רגע מרגישים- 💆🏼♀️כמו שאמרתי, ביחד עם השכל, נשלב את הרגש. ביחד עם הישיבה השכלית עם עצמך, אני רוצה שתפני זמן למחשבה רגשית-פנימית. זמן שבו תחשבי איך את מרגישה כלפי העשייה שלך בסניף. האם נשארו בך כוחות אמיתיים לעוד שנה שלמה של עשייה? או שהנפש צועקת לך שזהו, סיימת את עבודתך ותרומתך בשלב ובמקום זה...? מה חשוב לי יותר? להישאר ולתת עוד מעצמי גם אם המקום לא הכי מתאים לי? או לחפש את התרומה במקום אחר..? תנסי לבוא לעניין הזה מכל מיני כיוונים וזוויות כך שתדעי שהקפת את כל הנושאים שמסביב, עם כל התחושות והחששות שקיימים.
שיתוף- 🫂הייתי ממליצה לך לפנות אל הקומונרית, או המד"שית שלך (אם יש..) או מדריכה אחרת מצוות ההדרכה, ופשוט לשתף אותה בתחושות שלך. מכיוון שהן מכירות את הסניף ואותך מקרוב, הן ידעו לייעץ ולעזור לך בצורה מיטבית יותר מהעצות שאני נותנת לך. אולי גם אם יהיה לך מישהי לשתף אותה, תרגישי כבר טוב יותר. ותקבעי שאותה את משתפת בקשיים כלשהם. וכך לאורך השנה השנייה את יודעת ברוגע ובשלווה שיש לך כתובת לפנות אליה בכלל עניין שהוא, אין ספק כי זה כבר מקיל על התחושות והחששות לקראת השנה השנייה של ההדרכה..
משקפיים ורודות- 💟💟כתבת כי בזמן פעולות את ממש נהנית ושטוב לך עם החניכות, ובסופו של דבר, בשביל מה את נמצאת בשליחות הזו? בהדרכה? בשביל מה אם לא בשביל החניכות שלך? בשביל הפעולות שאת מעבירה? תשתדלי להסתכל על הדברים הטובים שאת חווה במהלך ההדרכה, דברים שלא תוכלי לחוות בדיוק ככה במקום אחר...
נסיעה- 🚌
זו בהחלט חוויה פחות נעימה לחוות אותה שוב ושוב ולכן מה שאני יכולה להציע לך זה-
❇️ ללכת לישון אצל חברה שקרובה יותר לסניף אם יש כזו..
❇️ לבקש ליווי מאחד המדריכים/ות, אם זה רלוונטי לבקש.
❇️ למצוא טרמפ שאת מכירה מהסניף לבית.
❇️ להביא אוזניות ולשים לעצמך במהלך הנסיעה שירים שידחיקו את המחשבה שאת לבד עם הנהג, שיעבירו לך את הנסיעה בנעימים כמה שניתן..
תפילה- 🙌🏽
תתפללי לקב"ה שיתן לך בהירות הדרך, שיתן לך את הכוחות לבחור ולהתמודד עם צומת הדרכים הזו שהיא משמעותית כ"כ. תזכרי שלאן שהקב"ה מוביל אותנו, זה המדוייק לנו. ובע"ה תגיעי בחייך למקום טוב, עם ארגז כלים וכוחות שמצויים רק בל כדי להתמודד עם הכל מהכל בדרך.
שתהיה הרבה הצלחה, תאמיני בעצמך, זו כבר חצי הדרך! הדר😊