חחחח שאלה קצת מוזרה... אבל אני באמת רוצה להבין, יש פה גם עניין עקרוני... למה בדרך כלל בנים מתחתנים בגילאים יותר גדולים מבנות? נגיד אם מציעים מישהו למישהי בת 20, הוא בדרך כלל יהיה בן 22, 23. למה זה ככה לרוב? בגלל שהם צריכים להתבשל עוד? זה לא בוער להם? יש להם רצון להתחתן ולהתחייב? להקים משפחה? כי אם זה לא בוער ואין רצון, אז התורה בעצם מחייבת אותם? ואז משם נובע הרצון? ברור שיש יוצאים מן הכלל שמתחתנים יותר מוקדם, אבל זה ככה בדרך כלל... אשמח שבן יענה לי איך זה מההסתכלות שלו... תודה!!
שלום😊 אחלה שאלה!לא רק שאלת, גם התחלת לפתח תיאוריות ומתוך זה הגעת לעניינים עקרוניים יותר🤔 האמת שנשמע שאת קצת לחוצה להתחתן בעצמיך ולכן מתקשה להבין את הצד הגברי – איך הם מסוגלים לחכות?! אולי את גם מכירה בנים שפחות לחוץ להם.
בנים לא רוצים להתחתן? 🙅♂️אז אני אתחיל עם החוויה שלי, כדוגמא:אצלי הרצון לקשר זוגי רציני, חתונה והכל, התחיל כבר בסוף תיכון. אבל היה ברור שזה לא רלוונטי בשלב הזה, פרקטית. גם ידעתי שסיכוי טוב שהלב מדבר, שאני כנראה לא באמת בשל ושכדאי לחכות. אחרי תיכון נכנסתי למסגרות (ישיבה וצבא) שבהן היה נוח להדחיק את הרצון; האינטנסיביות הדחיקה את תחושת החוסר וידעתי שלא כדאי להתחיל לפני צבא. כשסיימתי צבא, חתונה הפכה להיות "רלוונטית" והרצון עלה שוב בצורה חזקה. האמת שבמקרה יצאתי גם עם בנות שגדולות ממני קצת🙃
עכשיו, אני לא מייצג את כל הבנים, ויודע שיש הרבה שלא חוו את זה חזק כמוני. ברור לי גם, שיש הבדל בעניין הזה בין בנים לבנות. בכללי בנות גם קצת יותר רגשיות כך שזה יותר בוער, ובנים יותר טובים בלשים את הרגש בצד ולחשוב בצורה לוגית-שכלתנית. אבל תדעי, הרצון בוער גם אצל בנים, ולא צריך שום ציווי שיגרור אותנו לעשות את זה. ממש ממש לא.
הבריחה ממחויבות 💆♂️לא את המצאת את השיח על חוסר הרצון של בנים לקחת אחריות ולהתמסר.בחברה המערבית ובייחוד אצל הדור הצעיר, רווחת גישה מעוותת שתופסת את רעיון המחויבות (קרי, נישואין והקמת משפחה) כנטל, בית כלא כמעט, שלא נותנת מרווח לחיים האישיים. אין כאן המקום להאריך, אבל לדעתי זה מסביר הרבה בעיות נוספות ולא רק את הפער בין בנים לבנות. בכל אופן, הפער קיים גם בחברה שלנו, שבשום פנים ואופן לא תופסת זוגיות בצורה הזאת, ב"ה.
אז מה כן הסיבה להבדל? אני לא יכול להיות בטוח ברמה מדעית, אבל אעלה כמה הצעות שלדעתי יכולות להסביר את הפער:
🔺בגרות/בשלות: בנים מגיעים לבגרות פחות מהר מבנות. בנים צריכים יותר זמן כדי שיגיעו בגישה נכונה לזוגיות ובשביל שיוכלו למלא את תפקיד הבעל/הורה בצורה טובה. אל תתבלבלי בין חוסר רצון לחוסר בגרות.
🔺הבדלים בנטייה המינית: הרצון לקשר רגשי עמוק והרצון להוליד ולגדל ילדים, יותר טבועות אצל נשים. בגברים, הדחפים הללו בהחלט קיימים, אבל לא מתחילים באותו שלב או באותה העוצמה. זה קשור גם לשעון הביולוגי שקיים אצל בנות.
🔺מחויבויות סותרות: מהגבר הדתי הממוצע מצופה לעשות הרבה דברים בשנים אחרי תיכון: לימוד תורה, שירות צבאי, לימודים ועבודה, זוגיות והקמת משפחה - הכל במסגרת ההלכה כמובן. חתונה בגיל צעיר יכול מאד לסבך ולפגוע בדברים חשובים אחרים, שלא לדבר על הזוגיות עצמה.
🔺דינמיקה בתוך הקשר: ככלל, בנות רוצות בעל שיהיה דמות בוגרת, תומכת ומכילה. כשהבן צעיר יותר מהבת, התדמית הזאת יכולה להיפגע. זה בא לידי ביטוי גם בפערי גובה בין בני הזוג; שכמעט תמיד הגבר גבוה יותר. כמובן, יש גם את הכיוון הגברי, שתופס את עצמו בצורה מסוימת.
אסכם: יש הרבה סיבות לפער שאת מתארת, אבל זה לא נובע מחוסר אכפתיות חלילה. בריחה ממחויבות מאפיינת את השיח המערבי והוא דבר שצריך לייחס לו דיון נפרד, אבל בחברה שלנו ובגילאים שאת מדברת זאת לא הסיבה. מקווה שעשיתי קצת סדר😉 בהצלחה!אפרים