בס"ד
ש.
שלום ותודה רבה! היום ד אייר יום הזיכרון. כל השנה אני חושבת על כך אבל ביום הזיכרון זה באמת קשה לי ואני באמת באמת לא מבינה את זה. אני יודעת שההלכה לא מאשרת, אני יודעת שזה מסובך מבחינת צניעות, אבל באמת, למה שאנשים ימותו בשביל שאני אוכל לחיות ואני לא אחזיר גם במלחמה? למה שאני לא אגן על הארץ הזו שאני כל כך אוהבת?
ת.
שלום וברכה!
קודם כל כל הכבוד לך על הרצון שלך לברר ולהעמיק בדרך שלך, וכל הכבוד על המסירות שלך שניכרת מהשאלה!
בסוגייה של שירות לוחמות בצה"ל, אנו תמיד צריכים להסתכל על רווחים מול הפסדים, יתרונות מול חסרונות.
מצד אחד, אנו רוצים לשלב נשים בהרבה תחומים בחברה הישראלית וביניהם גם הצבא, ומצד שני, כפי שהזכרת יש עם זה הרבה בעיות מבחינת צניעות(ואם את רוצה עוד להרחיב בנושא אפשר להסתכל בשאלה מספר 331), וכן המבנה הפיזיולוגי של בנות פחות מתאים ללוחמה מאשר של בנים, מה שמוריד את האיכות של הצבא.
אז נכון, צה"ל לא יהיה צבא שוויוני, אבל הוא יהיה צבא מנצח והוא יהיה צבא דתי ויהודי(בעז"ה).
יוצא שבימינו, אם אנחנו רוצים *באמת* לשמור כמה שיותר על הארץ הזו שציינת שאת כל כך אוהבת, אם אנחנו רוצים *באמת* להחזיר לאנשים שמתו בשבילנו- עלינו להמשיך לנצח במלחמות ולקיים את ייעודנו כעם- לחיות כעם יהודי ועל פי ההלכה היהודית בארץ הזו.
כמובן אם חס וחלילה נגיע למצב שבו לא תהיה ברירה ובגלל פיקוח נפש נצטרך גם לגייס נשים ללוחמה, לא נהסס לעשות זאת(וזה כבר קרה בעבר) כיוון שהשיקול של פיקוח נפש גובר על השיקול של ההלכה כי פיקוח נפש דוחה הכל. אך כרגע, המצב הוא לא כזה, ויש הרבה בנים שלא מתגייסים(ולא רק מהציבור החרדי), אז בוודאי שאין מה לדבר על גיוס בנות מחוסר ברירה, ואם בנות כן הולכות ללוחמה הן מקיימות את ההפך מההחזרה לחיילים שמתו בשבילנו, כיוון שהצבא הופך גם ליותר חלש וממילא לפחות קטלני ומנצח, וגם לצבא פחות דתי וממילא נפגעת המטרה והייעוד של עם ישראל בארצו.
אז איך אני כן יכולה להרגיש שאני מחזירה לכל החיילים והחיילות הקדושים שמתו בשבילי?
החיילים שמתו, מתו בשביל שנשאר כאן בארץ הזו, שציינת שאת כל כך אוהבת. ארץ ישראל היא ארץ קדושה, והייעוד שלה הוא שעם ישראל ישב בה, יפעל בה ומתוך זה יקדש שם שמיים בעולם. אם עם ישראל לא יושב בארצו- הארץ שוממת ולא מניבה פירות, ואם עם ישראל כן יושב בארצו- הארץ נותנת את פירותיה כפי שראינו בדורות האחרונים.
אך הישיבה *הטכנית* של עם ישראל בארץ איננה מספיקה כלל וכלל, וצריך שבישיבה בארץ יהיה משהו הרבה יותר *מהותי*, שכן גם אם עם ישראל יושב בארץ בצורה טכנית אך לא מקיים מצוות, הארץ מקיאה אותם, כמו שמבואר בתורה.
ולכן עם ישראל צריך לשבת בארץ ולקיים מצוות, ומעבר לכך לקיים את ייעודו- לקדש שם שמיים ולהיות אור לגויים, וזה נעשה כשעם ישראל מקיים חיים חומריים וארציים בארץ אבל מתוך תורה ויראת שמיים כשבראשו הידעה שהוא משרה שכינה בעולם. זה גם הייעוד של המדינה- להיות "יסוד כיסא ה' בעולם".
בשביל להגיע לכל המטרות הנעלות האלה, צריך לעשות הרבה ולפעול וברוך ה' יש הרבה אנשים שעושים את זה, אבל בראשן עומדות בקומה זקופה בנות השירות הלאומי הצדיקות. הן נמצאות בכל מקום- בבתי ספר, באולפנות, בתנועות הנוער, בנוער בסיכון ובעוד הרבה מקומות, ובעבודתן האדירה הן מקרבות את המטרות הנעלות האלה ובכך את ייעוד של עם ישראל בעולם.
בנוסף, ייעוד עם ישראל לעולם לא יהיה שלם בלי ביאת המשיח ובניית בית המקדש, וגם את זה מקרבות בנות השירות הלאומי.
ולכן- *בנות השירות הלאומי עושות עבודה לא פחות חשובה מהבנים המשרתים בצה"ל* כיוון שאין הרבה משמעות לעם ישראל בארצו בלי שבתוך הארץ יהיו חיים עם תוכן. שמירה על החיים הפיזיים של עם ישראל היא חשובה מאוד, אבל היא ריקה בלי החיים הרוחניים.
על כן, כשאת הולכת לשירות לאומי את מנציחה הכי הרבה את זכרם של הנופלים ומחזירה להם הכי הרבה- הם מתו בשביל שנחיה כאן בצורה כלשהיא, ולא סתם שנחיה. המחבלים הארורים והצבאות של אויבנו עסקו במוות- ואנו עוסקים בחיים.
*ולסיכום-* ההליכה ללוחמה בצבא לבנות היא בעייתית הן מבחינת צניעות והן מבחינת המקצועיות של הצבא, וכרגע היא לא נצרכת, ולכן הרצון שלך להחזיר במלחמה לא יתקיים על ידי הליכה ללוחמה אלא רק ייפגע. במקום זה את יכולה ללכת לשירות לאומי ושם לקדם את המטרה של שהות עם ישראל בארצו- קידוש שם שמיים בעולם.
מקווה מאוד שעזרתי, אפשר בשמחה לפנות לשאלות למייל של המשיבים, או לקישור של השאלות.
בצלחה רבה!
יוסף פרנק