בס"ד
ש.
שלום וברכה. אני מגיעה מבית דתי לאומי. הבית שלי מאוד מקבל ומכיל, מדברים ממש על הכל. תמיד ההורים שלי אומרים לנו שהם יקבלו ויאהבו אותנו גם אם נבחר ללכת בדרך אחרת מהם. אני מבינה שדרך התורה היא הדרך הנכונה. אני רוצה להמשיך ולגדול לתוך החיים האלה, אני יודעת שהם יהיו הכי טובים עבורי, אבל מצד שני, אני לא מוצאת את עצמי בחיים לפי ההלכה. אני לא מרגישה שזאת אני. זה עושה לי רע ואנטי. אני לא מצליחה להתחבר לדרך הזאת. אני מרגישה חיבור לאופי החיים החילוני. ב"ה יש לי מוסר אישי גבוה, למה אני צריכה את התורה שתגרום לי לנקיפות מצפון בכל פעם שלא אעשה כמו שכתוב בה. למה אי אפשר לחיות ככה את החיים? השכל אומר עפ ההלכה אבל הלב אומר אחרת.. מה עושים במצב כזה? תודה ענקית על המקום לשאול שאלות באנונימיות! 😊 נערה בת 16.
ת.
אני מודה לך על השאלה ובטוחה שזה יועיל פה גם לעוד הרבה חבר'ה כי אין כמעט מי שלא שואל את עצמו את השאלות האלה שמאוד רלוונטיות לדור הזה. פתחת הרבה נושאים שאפשר להרחיב עליהם עוד הרבה, אשמח להרחיב בפרטי.
ההחלטה לקבל ולאהוב ללא תנאים ראויה להערכה אבל צריך להזהר שזה לא יפתח לנו פתח למדרון חלקלק ולגיטימציה לעשות דברים לא טובים. ההחלטה היא שלך וגם אם ההורים שלך לא היו דתיים ולא היו מקבלים אותך בתור דתייה, זה לא היה פותר אותך מלבחור בדרך האמת.
אין ספק שכלפי חוץ בעולם החילוני יש קסם. השאלה היא האם הוא אמיתי, נמשך לאורך זמן ומהם ההשלכות שלו. בשלב הראשון כשאומרים שאין אלוקים ואפשר לעשות מה שבא לי זה נראה ממש נח אבל זה רק לטווח הקצר כי אחכ הכל הופך להיות חסר ערך. מי אמר שאסור לגנוב? אין שום דבר מוחלט הכל אנושי.וגם את המוסר האנושי זה מבטל. לפני 150 שנה בבריטניה מי שהיה חשוד במשיכה לצד הלא נכון הדין שלו היה עבודת פרך. היום עושה רושם שזה הפוך.. מי יודע מה יהיה המוסר עוד כמה שנים?
ברגע שהמוסר הוא אנושי הוא נתון בסכנה בגלל שהוא מושפע מגורמים סובייקטיביים ומנסיון לשכנע שמה שקל זה מה שטוב.
יש בדיחה עצובה כזאת שאי אפשר גם וגם.אז הדתיים ביטלו את עצמם בשביל אלוקים והחילוניים ביטלו את אלוקים בשביל עצמם..
והתשובה היא שזה לא נכון. ההכנעה בפני אלוקים לא קוראת לביטול עצמי. מי שמאמין בה' שברא את העולם ונתן לנו את הכללים הכי טובים ונכונים עבורנו-אז ברור שיקשיב לו. הרמח"ל במסילת ישרים ממשיל את זה לאדם תועה בדרך. למזלו יש מי שמשקיף מרחוק, רואה את המסלולים ויכול לכוון אותו לצאת מהמבוך. נכון שזה נראה שאם מישהו אומר לנו מה לעשות אז זה מבטל את הבחירה שלנו ואנחנו לא מרגישים שאנחנו מביאים את עצמנו לידי מימוש עצמי, אבל באמת- מכיוון שהוא יודע את הדרך אם באמת נאמין בו נבחר ללכת על פי הוראותיו ולא להמשיך לתעות ולטעות.
העלת את התחושה של "רע ואנטי". הרב קוק מדבר על התחושות האלה וקורא להם הצמצום שלפני ההרחבה.זה כמו בצבא:בשבועות הראשונים של הצבא הרבה מגוייסים דווקא יורדים בכושר בגלל שהם התאמנו קשה ופתאום מתחילים עם כולם מהבסיס. אבל זה מה שמאפשר להם לעלות בכושר ולא להפצע בהמשך.
לפעמים דווקא רגשות כאלה יכולים להווצר כתוצאה מחוויה שלילית ולא כי ההלכה לא טובה לך. זה יכול להיות בגלל דמות תורנית שהייתה השראה שלילית עבורך, בגלל אנשים שמקיימים כמצוות אנשים מלומדה ולא מתוך חיבור ושמחה. לפעמים זה גם מתפיסה לא נכונה את אלוקים. אנחנו מדמיינים סבא זקן בשמים שמסתכל לראות איפה אנחנו טועים. התורה היא מתנה בשבילנו ולא כדי שנרגיש נקיפות מצפון כשאנחנו טועים. היא פשוט שומרת עלינו שנדע ונלך בדרך הטוב.
זה שהלב אומר משהו מסויים זה לא אומר שהוא צודק. במשך מאות שנים אנשים חשבו שהשמש סובבת סביב כדור הארץ ולא להיפך.
מזל שיש לנו את התורה והמקורות שלה שאומרים לנו מה נכון גם אם לא מרגיש לנו ככה תמיד.
גם אם העולם החילוני נראה פשוט משוחרר וקסום, זאת לא המטרה שלנו כאן.
"והנה שורש כל עניין העבודה הוא היות האדם פונה תמיד לבוראו..ולא הושם בזה העולם אלא להיות כובש את יצרו ומשעבד עצמו לבוראו בכח השכל היפך תאוות החומר ונטיתו ויהיה מנהיג את כל פעולותיו להשגת התכלית הזה ולא יטה ממנו" (דרך ה' פרק רביעי).
מה גורם לך באמת להדבק בה' ולהגיע לתכלית..?
בהצלחה גדולה!
(להרחבה נוספת-"עלמה אבדה", "היוצאים", "דור הכיפות הזרוקות" סדרת שיעורים ביוטיוב אמונה וביטחון של הרב לונדין ועוד)
מוריה